|
באשר לאי-הלגיטימיות של החוק, רבים כאן כבר עמדו עליה, אבל ברצוני לחדד: סביר לכאורה לומר כי "החלטה קריטית כמו פינוי הגולן / פינוי ישובים, שהיא שינוי מהותי מהמצב הקיים, מן הראוי לקבל בהסכמה רחבה, ומכאן ברוב מיוחס", אבל סביר באותה מידה "החלטה קריטית כמו דחיית הסכם שלום, שהיא סטייה ממדיניותה המוצהרת של ישראל מזה שנים, מן הראוי לקבל בהסכמה רחבה, ומכאן ברוב מיוחס". כל החלטה שתיפול במשאל היה נחמד לו היתה מתקבלת ברוב גדול, אבל שתי ההכרעות האפשריות הן "החלטות" באותה מידה, והפשרה ההוגנת היחידה היא הכרעה עפ"י רוב קולות המצביעים (רוב נורמלי).
מישור דיון אחר הוא לא האם זה לגיטימי או לא, אלא למה עשו את זה, מבחינה פוליטית. כבר אמר כאן רן שאין סיכוי שזה יעבור את יתר הקריאות, ואני נוטה להסכים. אם כן, בעצם ההחלטה בכנסת לא היתה קשורה לגולן, והניחוש שלי הוא שכל עניינה היה בקואליציה ובש"ס. היתה כאן לש"ס הזדמנות להפגין שרירים, ולחזק את כוחה בקואליציה (מול מר"צ, נאמר). נכון שרוב מצביעיה ימניים, אבל זה לא הפריע לה במקרים רבים להצביע "הצבעה שמאלנית" (רק צריך פסק של הרבובדיה בדבר עליונות קדושת החיים על קדושת הארץ, נדמה לי שכבר היו לו כאלה). קשה להאמין שהם ילכו עם החוק עד הסוף, שהרי עצם מהות ישיבתם בקואליציה הוא קולותיהם לטובת ברק בהכרעות מדיניות, תמורת תקציבים ותיקים.
צריך גם לשאול למה סילבן שלום העלה את ההצעה. ההסבר של "פרסום בתקשורת ותמונה באייל" קל מדי, והרי יש הרבה דרכים אחרות לכך (מה דעתכם על התנגדות מפתיעה לחוק?). אין לי תשובה מוחצת, אבל אפשר לנסות למשל את העניין הדי ברור של החלשת הקואליציה, ואולי אפילו המשחק הנחמד על שתי אופציות לא נעימות מבחינת ש"ס: אם ש"ס יתמכו בחוק (עד הסוף), הם עלולים למצוא עצמם מחוץ לקואליציה - ואז הליכוד אולי בפנים. אם יתנגדו לחוק, הם עלולים להפסיד בוחר או שניים - לטובת הליכוד.
|
|