בתשובה לאמיר קורן, 25/07/01 13:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ציטוט, "פתרון כמו אי-פתרון יכול להיות פתרון מצוין". ווס סה דוס?? אתה יודע חבר, הסגנון הזה כבר מזכיר לי את סגנונות קרקשת הדיאלקטיקה המרקסיסטית, בה אומרים דבר והיפוכו (כמו בדיונים שנכחתי - וחרפתי - בהם בגדה השמאלית של גוז'נסקי, בטרם הבנתי שכל הקומוניזם הוא קרקוש אחד גדול ומנופח). בערך כמו, "אנחנו נגד הדת, לכן חשוב לכרות ברית עם ש"ס", או, "אנחנו בעד זכויות-המקופחים ובעד קיצוצים בשכבות הגבוהות, לכן בואו נעלה לגוז'נסקי את השכר". ולעניין: אי-פתרון הוא אי-פתרון. פשוט מאד. ואם אינך פותר בעיה, אם אתה נמנע מלפתור אותה, היא לא תתאדה לה ותיעלם! באמת, ממישהו מבוגר כבר מצפים שיבין בעצמו דבר כה בסיסי. לכן - תציע מה שתציע ונדון בזה, אבל תציע כבר! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתו הייתה לפתרון ברמה אחת על ידי אי-פתירת בעיה ברמה אחרת. כלומר, המשך החיים כאשר בעיית הפליטים, למשל, אינה פתורה, הוא פתרון לבעיית ה"מה נעשה עכשיו?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשב עם ההנהגה הםפלשתינאית, תוך שההתנחלויות מוקפאות והפיגועים משני הצדדים מופסקים, ונדון על פתרון מדיני בהתבסס על קווי 67. אין פתרון אחר, ומעולם גם לא היה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאר במצב של עימות חמוש עם הפלסטינים, תוך שההתנחלויות משגשגות, ויש אבדות לשני הצדדים. הנה לך, פתרון. מאד דומה לחיים שהיו בעשור או שניים שלאחר קום המדינה. אגב, בסופו של דבר, כיון שבממוצע האבידות של הפלסטינים גדולות יותר, והם מעטים מאיתנו, לא ישארו פלסטינים בשטחים, והאבידות לצד שלנו יפסקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בסופו של דבר, כיוון שהילודה במגזר הפלסטינאי במדינת ישראל גבוהה מזו שבמגזר היהודי, יהיו בעיקר פלסטינאים בעבר-הירדן המערבי, והרעיון הציוני ייפסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי דווקא לא יהיה מצב קבוע... אלא יתרחש התרחיש הבא: אנחנו ננסה לפתור את המצב עם הסכמים ומשא-ומתן (בטיפשותנו הרבה) העסק יתפוצץ מצד אטימות גמורה מהצד הערבי, אנחנו נתעצבן, הם אפילו עוד יותר... נכנס למלחמה וננצח, ואז במקום לדרוש את המגיע לנו לאחר נצחוננו נעשה מה שעם ישראל תמיד עושה, נשבח את עצמנו על הנצחון וניתן לפלסתינים קצת שטח... הם כעת יסכימו, כי אין להם הרבה ברירה, וישרור שקט חלקי לפחות... ואם לא... אז עוד מלחמה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל העובדה, שאינני רואה את הדברים בצורה כה קודרת, העובדה, שאני מתעקש, לנצח ולעד, להאמין שיש, תמיד, סיכוי לשלום ולאהבה - היא הדבר היחיד, המונע ממני מלזנק כבר מתחת לאיזו משאית דוהרת, או סתם לחתוך את - - - - פאק. אני יודע שאסור אפילו לחשוב על זה. לכן אני אמשיך, תמיד, לפעול למען השלום... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |