בתשובה להעלמה עפרונית, 27/04/05 0:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמריקן איידול זה לא הגרסה הארה"בית לכוכב נולד? למה שאני ארצה לראות את זה? סימפסון זה סיפור עצוב, איכשהו ביום שבת בשעות הערב אני בד"כ לא מול טלויזיה. חבל. רק בשביל זה אולי היה שווה לנסות לשחק עם האנטנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן. לא יודעת למה שתרצה לראות את זה, אבל לפעמים, כשאני מצליחה לתפוס את השעה האקראית שבה אנשיו של בראל החליטו לשדר, אני צופה בה. למרות שצריך לציין שלמרות הפרובנציאליות שבעניין אני מעדיפה את הגירסה המקומית. (שלצערי לא יוצא לי לראות העונה, בגלל חוסר בטלויזיה זמינה במהלך השבוע. כזו אני, שטחית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם את הגרסה המקורית לא טורח לראות. כל הז'אנר הזה של תחרות מול המצלמות (דרוש מנהיג, סוף הדרך, רצים לדירה וכו') אף פעם לא היה חביב עלי וכוכב נולד לא שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא *לך* יש בעיה עם תחרות מול מצלמות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשכח שבתכנית שעליה אתה מרמז התחרו על מי הכי חכם. זאת בניגוד לכוכב נולד שבה ההפקה (וההנאה) מתבססת על כך שעושים צחוק מאנשים שתשעים אחוז מהם הם מאוד לא חכמים, ובניגוד לתכניות מסוג השגריר שבה משתתפים אנשים חכמים, אבל התחרות שם היא בעיקר על מי מרביץ (לא ליטרלית) הכי טוב, או הכי מהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
90% מהם מאוד לא חכמים? על סמך מה אתה קובע את זה? לדעתי, הם דווקא מאוד חכמים. המטרה שלהם היא להתפרסם ולהכנס לתודעה הציבורית ולא צריך לזכות בכוכב נולד כדי לעשות את זה. מספיק זמן מסך או 15 שניות תהילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא שעשועונים (שלא מעליבים את המשתתפים) אני אוהב וחבל לי שאין כאלו היום. אני לא מרגיש שמדובר באותו הז'אנר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אישי מדי לשאול מה הקשר של easy לתחרות מול מצלמות? משום מה אני זוכר במעומעם מתחרה בשם איזי משהו שגרף סכום יפה במי רוצה להיות מיליונר. יכול להיות שזאת סתם הזיה בלי קשר למציאות, אבל אני אשמח לדעת אם יש בזה משהו (לא אשמח עד כדי כך שאני אלחץ אם easy מעדיף שלא לחלוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מי יודע מה סוד באייל. זה הוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזי = יזהר נבו, לקח מיליון ב"מיליונר". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשחק עם האנטנה זה מומלץ באופן כללי. ___ פשוט נזכרתי בהסבר לכך שגברים שרים במקלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בגלל סיפורים מרגשים כמו זה של כוכב העל של "אמריקן איידול", וויליאם האנג, המדגים את יתרון שיטת השוק החופשי (שום רגולטור לא היה נותן לו הזדמנות). הוא כבר לא יזדקק לספר אליו קישרתי לפני כמה חודשים (מדריך לאסיאתי הרוצה להשיג בחורה לבנה). הופעה מדהימה שלו ב"כוכב נולד" האמריקני זיכתה אותו בקריירה המסתכמת עד כה במכירת מאות אלפי עותקים של אלבומו הראשון + הופעות וחוזי פרסום. שימו לב לקור הרוח המשולב בחום אנושי של פאולה עבדול המתוקה: http://tinyurl.com/5u82l (זהו קובץ wmv אז אפשר "לשמור בשם" את הקישור) הייתי יכול להשבע שכבר נתתי הפנייה זו בעבר, אבל אני לא מוצא אותה. בכל אופן, את סיפור ההצלחה המרגש השני:http://www.ebaumsworld.com/beatanorexia.html אני בטוח שכבר הבאתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות השישים, הגב' חובבת השירה הפכה ללהיט היסטרי. לא ברור אם היא היתה מודעת לנעלגות שלה או לא, אבל חברות התקליטים עשו עליה סיבוב לא רע. גב' מילר שרה את downtown ולילה של יום מפרך עולמה של גב' מילר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו צריכים להודות לפורצי דרך כמו וונג ומילר, המראים פעם נוספת שאין מדדי האיכות המקובלים אלא תוצא של קונסטלציות חברתיות מסוימות. אלמלא תאונה הסטורית שהעניקה לקבוצה חברתית מאוד מסויימת ממון וכח שאיפשרו לה ביד ברזל נעלמה, יכולת לשתק ערוצי התפתחות אומנותית אלטרנטיביים, הסוטים מן התלם המרכזי, המשרת בדרך עקיפה ככל שתהיה את שימור הונם וכוחם תוך הסחת תשומת לב ההמונים מן החלופות לסדר הקיים, אזי אנשים אמיצים כמו צמד זה לא היו נחשבים לחריגים, אלא לחלק לגיטימי מן המיינסטרים של הספקטרום האומנותי אליו יכולים היינו להיחשף, ואולי אף כולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה עוד אחת. סיפור אמיתי. פלורנס פוסטר ג'נקינס, אשת החברה הגבוהה שהחליטה לשיר ולהקליט אופרה. היא אפילו הופיעה בקרנגי הול בניו יורק בשנות הארבעים של המאה הקודמת. הביצוע הזה כנראה צריך להיות מוקדש לדורפל שהבנתי שיש לו בעייה עם דאסאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא ספק מדובר באחת מחלוצות הקאמפ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |