 |
אהם... אני צריך לאסוף באמת כמה לינקים. נסה ב"נסיגת האיוולת" של יובל רבינוביץ (המקורי, לא 2), "אנרכיה משולחת בעולם" של יוסי גורביץ, "הצביעו ניידר-לאדוק" של גלעד דנבום ובטח במקומות נוספים.
בכל מקרה, הסבר קצר. הטעות, במובן של "פלוני הבין מה צריך לעשות אך בחר בדרך אחרת שברור שתגרום לו נזק" היא בדיוק ההיפך מההנחה שפוליטקאים הם אנשים מעשיים. ברברה טוכמן המנוחה קראה לזה איוולת. אלא מאי? מהכרת המציאות לא נובע מה יש לעשות (חפש את משל "התקרה העומדת ליפול" של ליבוביץ שהבאתי באייל פעם או פעמיים). הפעולות המעשיות הן מוכוונות מטרה. אין לנו דרך לדעת מה מטרותיו של אדם לכן השיטה שאני מציע היא הסקת המטרות מתוך המעשים. זו קיצוניות מתודית שהיא חיונית למחקר כיוון שאחרת אני נשאר עם אותו קלף-ג'וקר: הטעות. אין לי שום מדד אובייקטיבי שיכריע מתי מעשה מסויים הוא נכון או שגוי ואם החלטתי כי מעשה מסויים הוא שגוי אזי בעצם השלכתי את ערכי ומטרותי (שהם אינם בהכרח ערכיו ומטרותיו של סובייקט המחקר) על סובייקט המחקר. לכן, סילקתי את הטעות (במובן שפרטתי) מארסנל ההסברים העומדים לרשותי. האם זו המציאות? לא, זה מודל, וכמו כל מודל הוא אינו המציאות אלא ויתור על חלק מדרגות החופש של המציאות כדי שניתן יהיה להכליל אותה. טענתי היא שמודל זה עקבי יותר ומבוסס יותר מהמודל הקיים בו היסטוריונים ופרשנים משליכים את ערכיהם, לעיתים בצורה אנכרוניסטית, על הפוליטיקאים.
ואגב, בוא נהרוג את המילה "קונספירציה" מוקדם. המילה קונספירציה היא שם תואר *ערכי* ולא תיאורי. לכן, אם באמת קרו העניינים בדרך שנראית בעיניך קונספירטיבית אתה תדחה אותם מסיבה שאינה מן העניין, כלומר תעדיף את השקטת ערכיך על המציאות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש