 |
בקשר לטיולי הנוער "לשואה" (או "מסעות לפולין", כפי שנהוג לכנותם):
הבעיה בעיני בטיולים כאלו היא הדגש: החינוך הישראלי קושר את השואה לתקומה, "לא נשכח ולא נסלח", טיולים עם דגלים. קל מאוד לנוער להיתפס לדברים כאלה, לאמץ כוחניות ציונית כמגננה מפני האימה, הזוועה, תחושת קורבנות וחוסר-אונים שאותה אנו חשים כאשר אנחנו מנסים לדמיין לעצמנו את השואה.
ניראה לי כי התגובה "ההולמת" לשואה איננה תרועה לאומית גאה אלא דממה.
אני לא הייתי בפולין, אבל טיילתי עם חברתי בגרמניה, ובעיר גרמנית שלווה וציורית, בדרך מתחנת הרכבת לרחוב החנויות השוקק, עברנו בגינה ציבורית קטנה ליד אנדרטה צנועה. האנדרטה מציינת שכאן, ליד פסי הרכבת שהביאו אותנו כאן לסיור הקניות, רוכזו כל יהודי העיר לטרנספורט. וכל העיר, על בתיה הציוריים, תושביה האדיבים, חנויותיה המסורתיות, הפכה למשך דקה למקום מצמרר מאוד.
לא צריך ליסוע לאירופה כדי "להבין את השואה". צריך ליסוע לשם כדי לא להבין אותה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש