 |
''תקופות זמן ארוכות שאין בהן אירועים מיוחדים לטוב או לרע, נמחקות מהזיכרון כאילו לא היו כלל'' - יתכן וזה נובע מהנטיה הכללית שלנו, או של בע''ח באופן כללי - המערכת כולה מכווננת לזיהוי שינויים ולא של רמות קבועות של גרויים. הדוגמה הכי מרתקת שאני יכול לחשוב עליה היא העין. אישון העין זז כל הזמן כדי ''ליצור'' שינויים בגירוי הויזואלי וכך לשמור את המרחב הויזואלי ממוקד ובמרכז הקשב. אם תנטרל את תנועות האישון על ידי מתקן מיוחד, תפסיק לראות חלקים חשובים ממה שעומד לפניך. לאיילה ביער חשוב לזהות שינוי בתנועת העשבים כדי לברוח מהנמר.
בקשר לזכרון הקולקטיבי עולה בדעתי כיצד הפרופסור (שכחתי את שמו) מתאר להאנס קאסטורפ את זכרון הזמן, בספר של תומאס מאן ''הר הקסמים.'' תקופות שבהן לא קורה כלום נדמות לנו כאילו הם נמשכות לנצח, הזמן לא זז, השעות נמרחות ושום שינוי לא נראה באופק. כשאנחנו נזכרים בתקופה הזו היא ניראית לנו כאילו שהזמן עבר במהירות משום שכל יום דמה למשנהו. כשאנחנו עסוקים נראה כאילו שאין לנו זמן והימים חולפים ביעף. במבט לאחור נראה כאילו חלף המון זמן, משום השינויים שארעו באותה תקופה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש