בתשובה לאמיר קורן, 23/07/01 14:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני כמה וכמה שנים קראתי מחקר שבדק עד כמה אנשים שומרים על מרחב הפרטיות שלהם. אחת הבדיקות היתה כיצד מתישבים אנשים באוטובוס. התפלגות תפיסת מקומות הישיבה היתה באופן כללי ולא כל כך מתפיע, מבחירת ספסל נפרד רחוק מספסל מיושב אחר לכיוון של ישיבה אחד ליד השני מחוסר ברירה. המחקר הזה נעשה בישראל הרבה לפני שבאו העובדים הזרים, והתמקד לא ביחס לזר השונה אלא ביחס לזר כפולש לפרטיות של האני. וכבר קאמי וסארטר כתבו על כך. ז'אן פול סארטר דיבר על הקונפליקט הקשה שזר גורם לי - האחר הוא הגהינום. וזה מהבחינה הכפולה שמצד אחד הוא פולש לשטח הפיזי שלי, למרחב המנטלי והתודעתי שלי. מן הבחינה השניה, הוא מגביל את חרותי ואת רצווני כך שבמעשי אני חייב להתחשב בקיומו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שאתה מנסה להשתדל להימנע מאחרים שיפלשו למרחב האישי שלך אלא גם הסעיף שלך עולה כאשר זה קורה. לפני שבאו הזרים זה קרה ואחרי שבאו הזרים זה קיבל גם נופך של שנאת הזר (במקום לעזאזל הוא דרך לי על התיק אמור מעכשיו - לעזאזל הרוסי\אתיופי\רומני הזה דרך לי על התיק וכדומה). אבל זוהי אינה שנאת זר אלא כעס. בכל מקרה זה אינו סותר את העובדה שגם ההפך, שהוא שיח עם זר אכן קורה במקומות הישיבה, במיוחד כאשר אין איפה לשבת ואתה נאלץ לשבת ליד אדם שאינו מוכר לך. ההגזמה היא שמכיוון שיהודים הם גזעניים הם לא יסכימו לשבת ליד אדם שאינו משלהם, נשארת הגזמה גם בתוספת המידע על מרחב אישי באוטובוסים בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תעלעל בספרים ועיתונים ישנים תגלה שהטינה והאיבה לזר והשונה איננה דבר חדש. כמה מראי מקום - הראשון הוא פיליטון ישן של אפרים קישון המתרחש אי שם בסוף שנות החמישים או תחילת שנות הששים ומתרחש, איך לא, באוטובוס. הנפשות הפועלות - צמד אשכנזים וכמה שווארצעס, ואתה רק יכול לנחש מה קרה שם. השני הוא המערכון של אורי זוהר ואריק איינשטיין מלול - שבו כל עליה מתפוצה כלשהי, תופסת את מקומה על החוף ומיד מפנה את כעסה ושנאת הזר והשונה שלה כנגד העולים שבאים מייד אחריהם. שני המערכונים נכתבו על רקע חברה בעלת סממנים מסוימים ולא חדשים בכלל, ומאיירים באירוניה המרה שלהם את אותו יחס נלעג לאחר. הדוגמא השלישית והיותר חמורה מתמצתת ביחס הפטרוני של התושבים הוותיקים כנגד החדשים מזמן הס''ט הירושלמיים דרך איכרי המושבות ועד ליחס לעולים מתימן לפני קום המדינה ומארצות ערב לאחריה. רוצה לאמר, אין חדש תחת השמש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך מחקר כדי לדעת שאנשים לא מתיישבים אחד ליד השני באוטובוס? לפני כרבע מאה הסבירה לנו מורה לכימיה בתיכון כיצד לזכור את כיוון ספין האלקטרון בקליפת האטום: הספין של האלקטרון הראשון נקבע אקראית. אם יש הרבה מקום בקליפה, יהיה ספין האלקטרון השני זהה לראשון, כדי שהמרחק ביניהם יהיה מירבי. אם אין ברירה ואין הרבה מקום בקליפת האטום, ייכנס האלקטרון הבא בספין הפוך, כדי שיתאפשר לו להיות סמוך לאלקטרון שכבר נמצא שם. היא קראה לזה "חוק האוטובוס". האלקטרונים מתיישבים בקליפה כמו אנשים באוטובוס: רחוק כשאפשר, קרוב כשאין ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה מובן מאליו בכל תרבות. אין תרבויות בהם אנשים אוהבים לשבת עם אנשים אחרים? אין אנשים שאוהבים לשבת ליד אנשים אחרים, כי הם מרגישים משועממים ורוצים שיחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דייב בארי כתב על פרוטוקול תפיסת המשתנות בשירותים ציבוריים (בספרו Dave Barry's Complete Guide to Guys) - הכלל הבסיסי הוא *מוות* עדיף על קשר עין. האדם הראשון יתפוס את המשתנה הצמודה לקיר, כדי שתהיה לו סכנה רק מצד אחד. האדם השני יתפוס את המשתנה המרוחקת ביותר. אם יהיו שני קילומטרים של משתנות, הוא ילך שני קילומטרים עד למשתנה האחרונה. אם, נניח, יש חמש משתנות, האדם השלישי שיכנס, יתפוס את המשתנה האמצעית (בספר יש גם דיאגרמות). כעת, יש מחיצה של משתנה אחת בין אדם לאדם. אם נכנס אדם רביעי למשתנה, עומדות בפניו האופציות הריאליות הבאות: א. להמתין שמישהו יסיים, ב. להשתמש בתא במקום במשתנה, ג. להשתין בצד השירותים, כך: א X ג X ב _______________ ד (X מסמל משתנה פנויה). בספר זה יותר מצחיק. (: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |