|
||||
|
||||
האם אתה היית שולח את ילדיך לבית ספר שכזה? האם אתה חושב שהורים רבים מבין מעוטי היכולת וההשכלה היו שולחים את ילדיהם לבית ספר שכזה (נגיד, בסדר גודל אחד יותר מאשר אלו אשר כבר היום לא דואגים לחינוכם של ילדיהם ואינם שולחים אותם ללימודים סדירים, למרות עבודתם של קציני ביקור סדיר)? |
|
||||
|
||||
אם הייתי מובטל, ו/או מסובך בחובות לשוק האפור, ו/או מכור להימורים1, ו/או שונא את הילדים שלי שבגללם בעלי עזב אותי1, ו/או חושב שיותר חשוב לתת לילדים נייקי כמו שלכולם יש מאשר שילכו לבית-ספר יוקרתי1, אולי כן. ואם לא, אולי הייתי שולח ל"בית הספר הוירטואלי למימוש חלקי של שוברים", ששולח להורים 45% מערך השובר ומנסה ללמד במה שנשאר. 1 המקצוע של אשתי חושף אותי למשפחות שהייתי מעדיף לחשוב שאינן קיימות. |
|
||||
|
||||
תטל''א. לא סתם שאלתי על סדרי גודל - שכן השאלה שלי היא האם שינוי המדיניות לשוק חופשי ישפר את מצב החינוך באופן כללי או ירע אותו. |
|
||||
|
||||
אולי זה שוב סוד האיפוק. השוק החופשי ידאג לקיומם של בתי ספר שעונים על הדרישות המינימליות של אותם "קציני ביקור סדיר" (שאני לא יודע מאיזה חלום בלהות סוציאליסטי הם מגיעים; עוד מעט תשלח גם קציני ביקור סדיר לדאוג שהילדים אוכלים ארוחת ערב), אבל מכוונים את עיקר מאמצי השיווק שלהם להורים, ולא לטובת הילדים. לפעמים כיוון מאמצי השיווק להורים פירושו קבלת השובר במזומן, ובבית-הספר לכוכבים-נולדים זה יהיה צביקה הדר שמופיע במסיבות ראש חודש. (כלומר: מי שבשם המלחמה בפטרונות מוכן לאפשר לכל הורה במדינה לעשות איזה שטויות שהוא רוצה, שיגיד. רק תפסיקו להגיד שאנשים מבוגרים לא עושים שטויות). |
|
||||
|
||||
קציני ביקור סדיר זו לא המצאה שלי. עד כמה שאני יודע יש כאלו בכל רשות מקומית. ראה למשל: http://www.telerom.co.il/gilad/index.asp?id=719 |
|
||||
|
||||
תודה; אני יודע ש*היום*, במדינה הכופיינית שלנו, יש כאלה. |
|
||||
|
||||
אין שום דבר שאינך יכול לכפות על מערכת פרטית, אם אתה מוכן לעשות זאת באופן גלוי ושקוף. תוכל לכפות תכנית ליבה, שימוש ב 80% מהכסף למשכורות, נוכחות של 20 שעות לפחות בבית ספר וכו'. הסיבה שהם מתנגדים לויתור על הניהול של החינוך איננה הפחד מאסונות אלו, אותם ניתן למנוע בקלות, אלא הפחד מחוסר שליטה באמצעים סמויים אשר לא ניתן לגלות לציבור. הם מפחדים שהם לא יוכלו לקבוע תכנים מופרכים שלא יעברו בציבור. הם מפחדים שהם לא יוכלו לפטר מורים של הימין הקיצוני, שלא יוכלו להעדיף מדפיסי ספרים מקורבים, שלא יוכלו להורות למורים להעלות על נס את פועלו של גוליבר, וכו'. הערה: לא שאני חושב שיש צורך במגבלות רבות. אבל על תוכן המגבלות המינימליות אפשר לדון בנפרד. לא צריך בשביל זה לנהל מערכת חינוך ענקית ובזבזנית להחריד. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא לא ביכולת לכפות תוכנית מינימום, אלא בעניין העקרוני של שינוי הלקוחות: במקום שהלקוחות יהיו המפקחים של משרד החינוך, הדגש עובר אל ההורים. אני מבין את היתרונות, ובכל זאת נשאר מאד פסימי (אולי טלוויזיה בבית יכולה לעזור בבניית הפסימיות הזו). יש לי שאלה אחרת. נאמר שעברנו לשיטת השוברים, שבה המדינה גובה מסים מהעשירים כדי לחלק שוברים למשפחות מרובות ילדים, ואז מחליטה עבור המשפחות האלה, שמקבלות כמה מאות שקלים בחודש, איך צריך להוציא את הכסף. מה תענה ליעקב++, שישאל מדוע לא נותנים למשפחות את הכסף לעשות בו כטוב בעיניהן (ואם מוציאים את הילדים מבית הספר כי האלטרנטיבה היא לגווע ברעב, מי שמך להחליט שיותר טוב לגווע ברעב)? |
|
||||
|
||||
תגובה 216781 |
|
||||
|
||||
אה, לא ראיתי שכל הדיון הזה כבר התנהל כאן לפני שנה. אין שום חדש תחת השמש? אף פעם? :-) |
|
||||
|
||||
לא רק שאין חדש; הבל הבלים, הכל הבל. |
|
||||
|
||||
איך שהזמן עובר כשנהנים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |