בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 13/04/05 20:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טענה ספקנית היא לא כזו שמטילה ספק סתם כך, אלא כזו שמטילה ספק חסר בסיס. הדוגמה הראשונה שלך לא מדברת על ספקנות אלא על הכחשת המציאות, שהם שני דברים שונים. הדוגמה השניה שלך לא משמשת משל לענייננו מהסיבה הבאה. בדוגמה חברך טוען שיש מטוס חדש שטס בלי דלק ובלי כנפיים ושהוא לא יכול להראות לך אותו. אתה טוען שזה בלתי אפשרי, מפני שקיומו של המטוס הזה עומד בסתירה להכרתך את חוקי המציאות. זוהי אינה ספקנות מאחר שיש כאן יסוד די חזק להטיל ספק. (אם כי אם היית אומר לפני מאה שנה למישהו שאלקטרון יכול לעבור ממקום אחד לשני מבלי לעבור בשום מקום באמצע, או שמהירות האור נמדדת שווה בשתי מערכות שנעות אחת ביחס לשניה, היו מטילים בדבריך ספק רב). אבל אם היית שומע על המטוס הזה מעוד חברים, וגם קורא עליו בעיתונים, ואפילו רואה כמה תוכניות שלו וכמה הסברים על איך הוא עובד, אולי היית מרשה לעצמך לחשוב שהוא קיים. ואולי לא. זו הייתה כבר שאלה של אמונה. כמו כן, בהקשר שלנו, אני לא חושב שלטעון שהתורה שקרית זו טענה ספקנית (לפחות לא בהקשר של הפולמוס הספציפי הזה). אבל אם קיבלת שיש אלוהים ושהתורה היא דברו אבל אתה טוען שאין לנו שום סיבה להאמין לו, אז זה כבר ספקני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני רואה שלא נתקדם הרבה. אם לדעתך אין בסיס לחשוב על כך שייתכן שדברו של משהו - שבמוצהר אין לנו *שום מושג* עליו, ואין לנו *שום דרך* להבין אותו - הוא אמין ואין בסיס להטיל בו ספק, ניפרד כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עקבתי אחריכם כ"כ, אבל אם אני מבין נכון, זה ברור שלנו בני האנוש הפשוטים אין כיום *שום מושג* על מהות הא-ל ולא *כל דרך* להבין את הנהגתו בעולם. אולם לאבותינו (אברהם, יצחק ויעקב) ולנביאי/ות ישראל היה לאין שיעור הרבה יותר מ"שמץ של מושג" ובהחלט היתה פריצת דרך מונומנטאלית, בקנה מידה של השפעה אוניברסלית, שהביאה ל"תפילת הדרך". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, בני אדם כן מסוגלים, בפוטנציה, להבין את אלוהים? מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, עד דרגה רוחנית מסוימת. כך למשל, למשה רבנו נאמר: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג, כג). לא במובן הפיזי, כמובן, אלא במובן הרוחני של תפישת מהותו של הא-ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מסוימת"? זה נשמע לי כמו לרקוד על שתי החתונות. מצד אחד, אלוהים גדול וצפונותיו אין חקר ואין דרך להבין אותו. מצד שני, אפשר להבין אותו במידה "מסוימת" שמספיקה לכך שנהיה בטוחים שהתורה היא דבר ה' ומשקפת את רצונו האמיתי, ולכן כולנו חייבים לפעול לפיה. How convenient.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך מדייק. ישנה רק חתונה אחת שרוקדים עליה: מאז שנמסרה תורה לישראל במעמד המכונן ההוא בסיני שרתה נבואה על עם ישראל עד חורבן הבית השני. על-פי נבואות אלה, אנו יודעים נכון להיום מיהו א-לוהים חיים בורא שמים וארץ ומנהיג הבירה ומהו רצונו האמיתי מבריותיו כמשמעות חייהם עלי אדמות. מעבר לכך, מאחר ומזה כאלפיים שנה ש"אין נביא בעירו", נסתרות הן דרכי הא-לוהים ולצפונותיו אין חקר. ראה למשל, מה חשב אלברט איינשטיין על המסתורין הזה: "החוויה היפה ביותר שיכולים אנו לחוות היא המסתורי. זהו רגש היסוד העומד בערש האמנות והמדע האמיתיים. מי שאינו מכירו ואינו יכול עוד להשתאות ולהשתומם הוא בבחינת מת שעיניו כבויות. "חוויית המסתורי, גם אם הייתה מעורבת באימה, היא שיצרה גם את הדת. התחושה של גילוי התבונה העמוקה ביותר והיופי הקורן ביותר, הנגישים לתודעתנו רק בצורותיהם הפרימיטיביות ביותר - ידיעה זו ותחושה זו הן הדתיות האמיתית; במובן זה ורק במובן זה שייך אני לאנשים בעלי דתיות עמוקה. די במסתורין של נצחיות החיים, במודעות למבנה הנפלא של היש ובהצצה אליו וכן בחתירה הבלתי נלאית לתפוס חלק, ויהיה זעיר ככל שיהיה, מהתבונה המתגלית בטבע". (מתוך ספרו של א. איינשטיין, "רעיונות ודעות", שתורגם עתה בידי דוד זינגר ויכין אונא, בהוצאת מאגנס). יצוין כי היו אלה אבותינו הקדמונים, אברהם יצחק ויעקב, שחוו את חוויית המסתורי המתוארת בדבריו של איינשטיין עד כי הסיקו כמוהו כי יש א-לוהים שברא את כל זה. וכבר כתב בזמנו הרמב"ם שהחכם היווני הדגול והנערץ עליו, אריסטו, היה מגיע אל דרגות הנבואה אילו רק היה מזרע ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כותב איינשטיין באותו ספר (עמ' 27) "מושג האל בדתות כפי שמלמדים אותו עכשיו הוא עידון של אותו דימוי אל הקדום. טבעו האנתרופומורפי מתגלה למשל בכך שבני האדם קוראים בתפילה אל הישות האלוהית ומתחננים שתמלא את משאלותיהם. איש לא יכחיש בוודאי שרעיון קיומו של אל פרסונלי כל יכול, צודק ורב חסד, יכול לתת לאדם נחמה, משענת והנחיה. בשל פשטותו מתקבל רעיון זה גם על הדעת הפרימיטיבית ביותר. ואולם טמונות בו חולשות מכריעות, שהורגשו בכאב מאז ימי קדם. אם אכן ישות זו היא כל יכולה, אזי כל אירוע, גם כל פעולה אנושית, כל מחשבה אנושית וכל רגש ושאיפה אנושיים הם מעשה ידיה. איך אפשר לראות באדם אחראי למעשיו ולמחשבותיו מלפני ישות כל יכולה כזאת ? בנתינת שכר ועונש היא תשפוט כביכול את עצמה. כיצד הדבר מתיישב עם הצדק והטוב המיוחסים לה ? ברעיון האל האישי הזה טמונה אם כן הסיבה העיקרית לניגוד בין התחום הדתי לבין התחום המדעי. המדע מבקש להציב כללים הקובעים את הקשר ההדדי בין הדברים וההתרחשויות במרחב ובזמן... (כאן מרחיב איינשטיין על החוקיות המדעית בטבע) ...ככל שהאדם חדור יותר במודעות לסדר החוקי של כל המתרחש כן יתחזק ביטחונו שלצד אותו סדר חוקי לא נשאר מקום לסיבות בעלות אופי אחר. מבחינתו לא שלטון של רצון אנושי וגם לא שלטון של רצון אלוהי הם סיבה עצמאית להתרחשויות שבטבע, ואולם אין המדע מסוגל להפריך במלוא מובן המילה את התורה שלפיה אל פרסונלי מתערב בהתרחשויות הטבע, שכן תורה זו יכולה תמיד להימלט אל אותם תחומים שלידע המדעי עדיין אין דריסת רגל בהם. אני משוכנע שגישה כזאת של נציגי הדת תהיה לא רק בלתי מכובדת אלא אף הרת אסון. כי תורה שאינה מסוגלת לעמוד באור הבהיר אלא רק באפלה מן ההכרח שתאבד את השפעתה על הבריות ותגרום נזק לאין שיעור להתפתחות האנושית. מן הראוי שבמאבקם למען נכסי המוסר תהיה למורי הדת הגדלות לוותר על התורה של אל פרסונלי, הווה אומר לוותר על אותו מקור של פחד ושל תקווה שנתן עוצמה גדולה כל כך בידם של הכמרים מימים ימימה. הם יצטרכו להישען על הכוחות שמסוגלים הטוב, היפה והאמיתי להפעיל על בני האדם. אומנם זוהי משימה קשה יותר, אך היא גם מכובדת יותר. כשמורי הדת ישלימו את תהליך הזיכוך הזה הם יודו בשמחה שהדת האמיתי עודנה תקפה, והיא אף זכתה להעמקה על ידי הידע המדעי..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וראית אחורי כמובן רוחני זו פרשנות מאד מאד מאד מאוחרת לסיפור שהוא פיזי במהותו. פני האליל מפחידות ועלולות לגרום למביט בהם התקף לב (לא שהם ידעו מה זה). לקרוא ל"אחורי" "רוחניות" זוהי תפיסה פרזנטיסטית (הווית?) מאד שמנסה להלביש על טקסט קדום תפיסה מאוחרת. לא שיש בזה רע, כל הזמן עושים את זה, אבל צריך לקרוא ל-אס אס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להסתבך עם ''פרזנטיסטית''. אנאכרוניסטית (שפירושה ''מחוץ לזמנו''), במובן המקורי של המלה, מספיק בהחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה אפילו לא חושב לרגע להוכיח את טענת (ההבל?) של האנכרוניזם. למי בדיוק מיוחסת הפרשנות הזאת, לשיטתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא אמר שאין בסיס להטיל בו ספק. כל הדיון הזה נסוב על האמונה ולא על ההוכחה. אני פשוט אומר שהטענה שהתורה אינה דברו של אלוהים היא בחזקת אמונה בדיוק כמו הטענה שהתורה היא אכן דברו של האלוהים. אמונתך היא עניינך. אבל אם אתה בוחר את האמונות שלך באופן רציונאלי אז אני אשמח לשמוע את סיבותיך להעדיף את האמונה השוללת על זו המחייבת. (הדבר שאין בסיס להטיל בו ספק הוא כנותו של אלוהים, מרגע שקיבלת את אמיתותו. זה יהיה כמו להאמין שהעולם בעצם הוא פרי מעבדתם של עכברים ירוקים שבולעים אמפטמינים ועושים ארוחות בוקר המוניות או משהו. יכול להיות שזה נכון, אבל אין סיבה להאמין בזה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הרי אני בהודעתי דיברתי בדיוק על כך שאתה אומר שאין בסיס להטיל ספק בכנות אלוהים... כאמור, ניפרד כאן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |