בתשובה לדובי קננגיסר, 23/07/01 10:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קמץ נהגה o פתח a אם תבקר בבתי כנסת חרדים אשכנזים ובבתי כנסת תימנים תוכל לשמוע את זה עדיין. בהגיה התימנית, סגול -a צירי e איך אני יודע איך נהגית כל מילה? סתם מניסיון. אני זוכר את עצמי בכיתה ה אומר למישהו אחר בכיתה, שאני זוכר את כל תפילות היום יום בעל פה. שחרית, מנחה וערבית. בנוסף משינון הקריאה בתורה זכרתי עוד הרבה מילים ומשפטים. זה לא מפליא. כל ילד דתי זוכר טקסטים כאלה בעל פה. מי יותר ומי פחות. למשל, אמת נהגה amat (למעשה זה נהגה amath)אז אני יודע שמדובר בסגול ולא בצירי. האשכנזים ידעו שמדובר ב-ת ולא ב-ט כיוון שהם הוגים זאת כך emes
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז פתח וסגול נהגים אותו דבר? וקמץ *תמיד* נהגה כמו חולם? לא רק מתי שהוא קמץ קטן? הממ... אז צריך להצליב בין ההגייה התיימנית לבין ההגיה הישראלית (מחוסר שם מדוייק אחר להגייה המקובלת כיום, שהיא ערבוב של כל ההגיות כדי ליצור כמה שיותר קשיים... :) כדי לדעת? מגניב. לא ידעתי. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל מקובל שמבטא אשכנזי הוא מבטא מילעילי. (חלק מהשירים של ביאליק משקלם מבוסס על המילעיל: צ-נח לו זל-זל על ג-דר וי-נום. כה י-שן אנו-כי.) זה לא מדוייק. מבטא מילעילי (שאינו מתאים כלל לכל כללי הדקדוק העברי)היה נהוג באזורי פולין ואוקראינה. בליטא זה לא היה כך. אני יודע זאת, משום שאבי ז"ל נולד בליטא. שם למד עברית, ולא יצא לי להכיר מישהו בקיא בעברית ממנו. אביו (שלא הכרתי) היה שם מורה לעברית ותנ"ך. ישנם אצלנו מכתבים שהוא כתב לאבי שהיה כבר בארץ בעברית. הסגנון (התנכי) וציור האותיות מיוחדים מרשימים ומרגשים. כך גם התוכן (העצוב), אבל זה סיפור אחר . . . מבחינת ההתאמה הם דברו שם עברית בדיוק כמונו, אבל קמץ היה מבוטא - "או" חולם מלא וחסר "אוי". צירה - "אי". ת לא דגושה הייתה מבוטאת ס. "שלוים רב שוביך ציפוירו נחמדס מארצויס החוים אל חלויני. את קוליך כי עריב מה נפשי כלסה בחוירף בעויזביך מעויני." וכו' וכו, אבי סיפר לי שבבואו ארצה ביקר בבית כנסת תימני, והופתע לגלות את הדמיון הרב בין המבטא האשכנזי והתמני ששונים מהמבטא הספרדי שבו אנו מדברים. אגב, דיבור טבעי במבטא זה מקל על ידיעת הניקוד משום שמי שזה כך אצלו יודע להבדיל בין צירה לסגול, בין קמץ לפתח. נכון שקמץ קטן וגדול מבוטאים אותו דבר, אבל קמץ קטן נדיר יחסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המכתבים אותם הזכרתי נכתבו זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק! הנה עוד משהו שיכול לשפוך קצת אור על המעבר לעברית במבטא ספרדי. בספרון "תרגומים", שפורסם בברלין בשנת 1923 בהוצאת "הספר", מופיעה ההקדמה הבאה, מאת המתרגם: ----- היה היה, לפני דורות, חרזן ברוסיה, ושמו טרדיקובסקי. בתור משורר, היה אדם זה מחוסר כשרון וטעם; בימיו לעגו הכל לשיריו, וגם היום לועגים להם. ואולם השפיע טרדיקובסקי על השירה הרוסית השפעה רבה ומכרעת. כי המשוררים אשר היו לפניו, ומהם גם בעלי כשרון אמיתי, כתבו במשקל בלתי-מתאים לרוח הלשון הרוסית - המשקל ה"סילבי", אשר יסודו הוא מספר ההברות בכל חרוז וחרוז. טרדיקובסקי היה הראשון שביכר במשקל ה"טוני", המיוסד על סדר הנגינות. לשיריו לעגו, אבל שיטתו נצחה. מי שתרגם את השירים האסופים בחוברת זו איננו משורר. אך דעתו היא, כי שפת שירתנו החדשה היא העברית ה ס פ ר ד י ת; ואם-כי קלי-ערך הם חרוזיו, דעתו תנצח. ----- השירים המתורגמים בספר כוללים את "העורב" ואת "אנבל-לי" מאת "אדגר פוא"; "קוהלת פרס" של "עומר כיאם הפרסי", על-פי תרגומו של פיצג'רלד; "נשיקת רוקסנה", מתוך המחזה "סירנו די-ברזרק" מאת אדמון רוסטן; ועוד. ואכן, דעתו של המתרגם לעברית נצחה, לפחות בנקודה זו של שפת השירה (והשפה העברית בכלל). המתרגם הוא זאב ז'בוטינסקי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |