 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממה שאני קראתי, מדובר על הליך של כניסה אל תוך המיינסטרים - משום מה הם טוענים שכל עוד ערוץ 10 אינו ניתן לקליטה באנטנה, הוא נתפס אצל הצופים כערוץ נישה. לא ממש הבנתי איך זה אמור לעבוד. בכל מקרה, עד כמה שאני יודע בישראל הפיפל מיטר מתלבש על הממיר, אז מי שאין לו לא יכול להיות משפחת רייטינג. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי שלא מזמן איזה פרופ' די חשוב[א] נורא התעצבן עלי, כשניסיתי להסביר לו שהטענה שלו כאילו ישנו הבדל תהומי בין ערוץ 2 לבין ערוץ 10, בגלל שהאחד הוא ערוץ ברודקאסט והשני הוא ערוץ נישה, ולכן זה בסדר שיהיה פיקוח ציבורי קפדני יחסית על תכני ערוץ 2, ולא בסדר שיהיה פיקוח דומה על ערוץ 10 - היא די שטותית, משום שא) מבחינה עקרונית גם את ערוץ 10 אפשר לקלוט באופן חופשי (ע"י קניית צלחת לוויין), וב) העובדה שכרגע לא ניתן לקלוט את הערוץ באמצעות אנטנה, היא שרירותית וכמעט מקרית, והיא בסה"כ תוצאה של שיקולי עלות תועלת של הערוץ, כי הרי מבחינת החוק מחר בבוקר הוא יכול לעבור לשידור שיקלט באמצעות אנטנות[ב]. אז אחרי שהוא גמר להתעצבן עלי, ככה בלי להודות בזה חס וחלילה, הוא בסך הכל די חזר בו, עד ששלשום ראיתי אותו מלהג שוב את השטות הזאת, באיזו תוכנית טלוויזיה סמי-איזוטרית. לגבי הפיפל מיטר, כל מה שגיליתי לאחר גיגול קצר הוא שעל פי האתר הרשמי של "הוועדה הישראלית למדרוג" המדגם "הורכב כך שייצג נאמנה את כל אוכלוסיית צופי הטלוויזיה בישראל"[ג]. ככה שבהתחשב בעובדה שלכ-13% מהאוכלוסיה בישראל יש טלוויזיה שאינה מחוברת לכבלים/לוויין, אם אין דרך לחבר את מכשיר הפיפל מיטר לטלוויזיות הללו, אז אפשר לומר שמה שנכתב שם באתר מהווה הטעיה של הציבור. __ [א] כאילו, אני יודע? [ב] טוב, זה היה משפט די ארוך. [ג] http://www.midrug-tv.org.il/how.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל הפיקוח ציבורי ה"קפדני" הוורד סטרן עבר מרשת רדיו ברודקאסט לרדיו לווייני למנוים. ראה SAY NO TO CENSORSHIP! ***Contact Your Congressman*** |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתוב שם הוא לא נכון בהגדרה, פשוט משום שחלקים נרחבים מאוכלוסיית צופי הטלוויזיה *מסרבים* להכניס את בלש הרייטינג לבית שלהם, וידוע כי ההתנגדות הזאת עולה ככל שהרמה הסוציו-אקונומית עולה. עצם זה שמישהו מסכים לזה, כבר הופך אותו לבלתי-מייצג חלק נכבד מצופי הטלוויזיה. למשל, הסברה המקובלת היא שמי שמסכים להכניס את המכשיר לביתו הוא בדרך כלל אדם שצופה הרבה יותר שעות מאשר הממוצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות האלה מוכרות, אבל בכל זאת יש הבדל משמעותי בין הבעייתיות שהזכרת, שיש דרכים להתמודד איתה גם אם לא לפתור אותה באופן מוחלט (וממילא שום שיטה שלא עוברת בית בית ובודקת במה בדיוק צופה כל משפחה, לא תהיה חפה ממנה), לבין מצב שבו המדגם פשוט מתעלם מכ-14% מצופי הטלוויזיה, וטוען שהוא מייצג נאמנה את כולם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |