בתשובה לאסף שרעבי, 23/07/01 8:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כך, עכשיו אני באמת מבולבל. ראשית, גם אם המונח היה מקובל האם נשא את אותה משמעות שהוא נושא ביהדות הרבנית דהיום? שנית, אתה אומר שהמילה הייתה מקובלת בקרב עמי כנען, כלומר הקדימה את ה"צו האלוהי" ולכן יהיה עלינו להסיק כי כל ההסברים שנתת בדבר הצורך ב"תיקון" הם הסברי-בדיעבד למנהג קיים, לא? אשר לשאלת חלוקת הכוח בחברה, נראה לי שאנו צריכים קודם כל לברר את יחסינו למושגים "תלות" ו-"סיבה ומסובב" בהקשר ההתנהגות האנושית, מושגים שתגלה שאני מתייחס אליהם (שוב, בקיצוניות מתודית מסויימת) בצורה מעט שונה מהמקובל בבואי לבחון פוליטיקאים למשל, אין לי עדיין משנה סדורה בנושא ההתנהלות הכללית של בני-האדם וכנראה שבינתיים בתחום זה תמיד תכריע אותי עם הידע שברשותך. אבל מה כוונתך ב"תכונה לא טובה"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המילה ככרטיס כניסה לעם היהודי? כן, מאז ועד היום. מדוע המילה היא הכרטיס כניסה? ישנם מגוון סיבות וכל אחד רשאי להטעים על פי דעתו. ככל הנראה המילה היתה קיימת באיזור עוד לפני היות העם יהודי. או ישראל. אבל זה תלוי כמובן איך אתה מתייחס לדמות אברהם המופיעה בתנ"ך. בעיניים לא מאמינות ההסבר הדתי בא מאוחר יותר. הסבר מצדיק תופעה קיימת. הסיפור עם אברהם אבינו ויצחק בנו הוא חלק מהמיתוס המכונן. מיתוס בונה עם. בעיניים מאמינות הסיפור הוא אמיתי. גם בני ישמעאל, בנו של אברהם, מלו את בנם ולכן אי יחודו של ברית המילה לא מעיד על באג בציווי/אמונה האלוקית. בנוסף, אתה יכול לתארך את אברהם כאוות נפשך. בכל מקרה, החידוש היהודי הוא מילה ביום השמיני. תכונה לא טובה, כמו שניסיתי להסביר. תפקיד קצר, לא עמוק, למען מטרה מסויימת. תפקיד צללים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנהג המילה הינו כושי מצרי. עמי כנען נהגו בו אך לא עמי הנהריים (כלומר מזרחה במסופוטמיה) או עמי הצפון באזור טורקיה. זה דבר המצביע אולי על כך שחלק גדול מעמי כנען או שהיגרו לאזור ממצרים נוביה ואזורי הברברים שעברו דרך מצרים, או שהאזור היה נתון להשפעה מצרית חזקה במשך דורות רבים מאוד. בכל מקרה המילה לא היתה מנהג יהודי בתקופת הקדם אלא פשוט מנהג אזורי כולל שנהגו בו רבים מהעמים באזור מצרים-סוריה, ובתקופת הרודוטוס בעצם כל יושבי אזור זה. הרודוטוס מזכיר את הסורים הפאלסטינים (פאלסטינה), את הסורים לחופי נהרות תרמודון ופארתניוס, המאקרונים שכניהם, הפניקים, המצרים והאתיופים. כך שאכן המילה היתה כנראה נהוגה בכל עמי סוריה ומצרים ללא ייחודיות ליהודים שבתוכם. המילה הפכה לפי סברה אחת ליהודית ייחודית בזמן הגלות הראשונה של יהודה, שבה הפכו מנהיגי העם את המילה לטקס דתי מגבש ומאחד, שעבד אולי משום שבנהרות בבל היה הטקס זר מאוד ולא מקובל. מתקופה זו ואילך הטקס הופך לדבר המייחד את היהדות, שרק יתחזק כאשר ההשפעה היוונית-רומית הסולדת מן המילה תיכנס לאזור ותדחוק השפעות כנעניות קדומות כמו המילה החוצה. לסיכום, המנהג בהחלט אינו יהודי במקור. ולמעשה כנעני מצרי שפשוט מוסיף נופך תרבותי מייחד לעם היהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה טועה. התנ"ך מזכיר את הסיפור של דינה בת יעקב שנאנסה ע"י שכם בן חמור החיוי (בראשית ל"ד). שכם התאהב בדינה ורצה להתחתן איתה. בני יעקב מרמים את החיוים ומוכנים לכך "לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את-אחותנו לאיש אשר לו עורלה כי חרפה היא לנו: אך-בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להימול לכם כל-זכר". שכם וחמור משכנעים את בני עירם להימול "וישמעו אל-חמור ואל-שכם בנו כל-יוצאי שער עירו וימולו כל-זכר ... ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו שני בני-יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על-העיר בטח ויהרגו כל-זכר: ואת-חמור ואת-שכם בנו הרגו לפי-חרב ויקחו את-דינה מבית שכם ויצאו: ... ויאמר יעקב אל-שמעון ואל-לוי עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והיכוני ונשמדתי אני וביתי: ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו" סיפור זה בפירוש מצביע על כך שהמילה לא אפיינה לפחות את העם החיוי - אחד מעמי כנען שישב בשכם דהיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה, עד כמה נכון סיפור זה... אל תשכח, שסיפורי בראשית הועלו על הכתב רק די-מאוחר, כנראה, בתקופת המלוכה. היה פעם, נדמה לי, איזה דיון בעניין "התנ"ך - מציאות או לא", או משהו כזה... למי יש הקישור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 222 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי להישמע כאילו *כל* העמים באזור נהגו במילה. חיו באזור עמים ותרבויות שונות ומגוונות ולא כולם היו מאותו מקור, מאותו מוצא ועם אותה ההשפעה. וזאת גם אם הסיפור המקראי נכון או לא נכון. הכוונה שלי היתה שהאזור ככלל היה מקובל בקרב העמים בו נוהג המילה, והייחוד היהודי שלו נוצר רק לאחר הגלות הראשונה של יהודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט - מצרים שלטה כאן למן המאה השש-עשרה ועד למאה השלוש-עשרה לפני-הספירה - במשך כל אותה תקופה, בה - ע"פ המקורות - היו אבותינו עבדים במצרים. הסיבה לכך, כנראה, היתה על-מנת להבטיח עצמם מפני פלישה נוספת, כזו של ההיקסוס (הח'בירו/עפירו?), שהגיעו כנראה מאיזור סוריה ושלטו במצרים (התחתונה) במשך כמאה שנה - המאה השבע-עשרה לפני-הספירה. מעניין, אגב, לציין - שלטון ההיקסוס הוא, כנראה, שאפשר את עלייתו של עבד ממוצא שמי (יוסף) לגדולה - בתור כובשים זרים, אולי קרובים לנו במוצאם, היו בני-ההיקסוס מעוניינים מאד בחיזוק קרוביהם(?). ולעומת-זאת, משגורשו אלה ומצרים שבה להיות עצמאית - אך טבעי היה הדבר, שעוזריהם ישועבדו... ואולי אנו עצמנו צאצאי-ההיקסוס? נו, מי יודע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |