בתשובה ליהונתן אורן, 13/04/05 23:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קצת מוזר לי שהחוקרים הסיקו מטיעון של הזכות לאורח חיים משלך (שיכול להיות שימוש אופורטוניסטי-רטורי בטיעון) שערכי הדמוקרטיה חילחלו עמוק לחברה החרדית. נראה לי שהדרך הנכונה לבדוק דבר כזה היא לראות אם האוכלוסיה מחילה את אותם הטיעונים גם על אוכלוסיות אחרות, כשאלמנט האופרטוניזם/רטוריקה מנוטרל ואף להיפך - יכול להיות בניגוד ובהתנגשות עם ערכים אחרים שהאוכלוסיה מחזיקה בהם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המהפך שמדובר עליו כאן הוא המקור לטיעונים (שרווחים גם בשיח הפנימי בקהילה ולא רק כטיעונים כלפי העולם החילוני). נקודת המוצא בשיח של החברה החרדית המסורתית הייתה העם היהודי כמכלול והקהילה כבסיס לחיים. זאת השקפה מסורתית קלאסית, שרואה את החשיבות של האדם הפרטי כנובעת מהשתייכותו לקהילה. גם סוג הטענות שהופנה כלפי העולם החילוני עסק בביקורת מהכיוון הזה - ביקורת על חוסר הנאמנות למסורת כפי שהיא התבטאה בקהילה, וביקורת על הדגש על הגשמה עצמית. כיום, אחרי המפנה, המקור המרכזי לטיעונים הוא הפרט. הקהילה מקבל חשיבות במידה רבה (אם כי לא לחלוטין) מכך שהיא חיונית לאינדיבידואל. זהו שיח ליברלי קלאסי. ההגשמה העצמית היא המרכז (היא נעשית דרך החיים הדתיים, אבל זה לא העניין), והקהילה היא דרך לאפשר לפרט להגשים את עצמו במסגרת דתית מלאה. זה מפנה עצום לכיוון ליברלי. אני לא הייתי מנסה לבדוק אם האוכלוסייה החרדית או הכללית מחילה את אותם הטיעונים על אוכלוסיות אחרות: אנחנו נישאר כדמוקרטיה שאין בה דמוקרטים כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה רחוק מלהיות כזה פשוט. טיעון בנוסח ''חייה ותן לחיות'' לשיטתי אינו חד משמעי כפי שהוא עשוי להצטייר. פרוש אחד שלו הוא ''תן לי לחיות כפי שאני רוצה'' ואילו השני, הוא ''תן לנו לחיות כפי שאנחנו רוצים''. ברור שהפרשנות השנייה (שאני טוען שהיא הפרשנות המתאימה למקרה דנן) אינה מדברת על הגשמה עצמית כלל וכלל אלא על אוטונומיה תרבותית של קבוצה, כקבוצה, בתוך קבוצה אחרת, גדולה יותר, והיא בדיוק אותה חשיבות של האדם הפרטי הנובעת מהשתייכותו לקהילה. על כן אני שב ומפקפק בקביעה שיש כאן השתקפות של אימוץ ערכים ליברליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק. מצד שני, אולי אתה טועה: אני חושב שאם הטיעונים לטובת האוטונומיה התרבותית של הקבוצה מתבססים על זכותו של הפרט, על "מגיע לי מתוקף היותי אזרח", נוצר דיסוננס אם האדם שמחזיק בעמדה כזאת לא מוכן להעניק את אותו יחס לאחרים, כי גם הם אזרחים. ומאחר שהאדם שואף לקוהרנטיות בין האמונות והשיפוטים שלו, הוא ינסה לפתור את הדיסוננס הזה. אני חושב ככה גם על דמוקרטיה בכלל. ההסכמה הדמוקרטית אינה נובעת באמת מ"חוזה חברתי", כמו שהיא נובעת מחוזה חברתי בתוך הראש שלנו: היא דרך לבטא את ההשקפות שלנו על האדם והעולם בתחום הפוליטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים חיים יופי-יופי עם דיסוננסים קוגניטיביים. אבל יתרה מזאת, אתה שב ומניח שמדובר בעמדה שאדם מחזיק בה ולא בטיעון אינסטרומנטלי שמעוצב לאוזני ותבניות החשיבה של השומע, מה שנתפש בעיני כסביר יותר. האם אותם אנשים גם השתמשו בטיעוני החירות בשיח הפנימי או רק באינטראקציה עם קבוצות אוכלוסיה אחרות? הרי לך עוד מדד להכריע בשאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, השתמשו בשיח הפנימי (תגובה 292772 שורה ראשונה). נכון שאנשים חיים עם דיסוננסים, ונכון גם שיש הרבה מתהדרים בערכי הדמוקרטיה עד שזה יגיע לסף הבית שלהם או לאוטו שלהם או לכסף שלהם. מה לעשות. אפשר רק לדבר על כיוון כללי, ולקוות שבעת משבר ערכים מסוימים יגברו על אחרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |