בתשובה לדובי קננגיסר, 20/07/01 16:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תנסה להזכר במאבק על פתיחת כביש בר-אילן בירושלים ועל האלימות הקשה שייחסו לשוטרים במקום למרות שרמת האלימות הייתה בכמה רמות נמוכה מזו במהומות אוקטובר |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, פתחו באש? הרגו מישהו? מישהו נפצע קשה? מישהו נפצע בינוני? לא נראה לי. אז מה בדיוק ההשוואה? שהמפגינים טענו שנהגו כנגדם באלימות? אז טענו. אני בספק אם הם לא פעלו באלימות כנגד השוטרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה זוכר בראש משטרת ירושלים עמד בזמנו ניתב אריה עמית שהותקף קשות בזמנו על היחס הברוטלי כנגד החרדים בכביש בר-אילן. בהפגנות שם לא היו בקבוקי תבערה , לא היה שימוש באש חיה משום צד אבל כן היה דיכוי הכוח של ההפגנות. כדי להביא להסלמה כמו באוקטובר אתה חייב שני צדדים למטבע , הנסיון להכפיש את השוטרים לבדם היא צביעות מתחסדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוטר הורג מפגין יהודי זה גם יהודי הורג יהודי. יש כאן משהו מעבר לשוטר-אזרח. משהו עמוק בתודעה שלנו. שותפות גורל, אחוות אחים, תודעה תרבותית. אם אני אקח את התאוריה של מר מאן צעד אחד קדימה, אני אטען שתחושת רדיפה וסבל תמידי יוצרים אצלנו תחושת הזדהות חברתית עמוקה מעבר לסולידריות חברתית במובן האקדמי. הזדהות חברתית מעבר למיקום גאוגרפי. הרי היו, כמעט תמיד, קשרים בין הקהילות השונות. אחרי שגמרנו להרוג 13 ערבים, נזכרו שהם אזרחי המדינה ולא ערבים מהשטחים. ובכל זאת ועדת אור לא משווה את הערבים ליהודים. שכן אם 13 חרדים (או סתם יהודים)היו נהרגים, הארץ היתה גועשת הרבה מעבר לוועדת חקירה ממלכתית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |