 |
לפני מספר שנים הייתי בבית של קרובי משפחה, בה הוצגה לראווה המחברת של בת המשפחה. דומני שהיא היתה אז בת 9. עיינתי במחברת ולא הבנתי דבר. עד כדי כך היו שגיאות הכתיב מזעזעות. הורי הילדה דווקא התגאו מאד במה שנכתב שם. כשהחלה הילדה להסביר לי מה כתוב שם, התחלתי לתקן, בעדינות: לא כך יש לכתוב.
מיד התנפלו עלי: אסור לתקן את שגיאות הכתיב, כי הילדה עלולה להיפגע מכך, נפשית, ולהיקלע למצב שבו היא תחשוש לכתוב. הסברתי שלדעתי זה אידיוטי; כיצד ידע מישהו לכתוב אם אסור להסביר לו כיצד כותבים? להיפך: הכותב הצעיר יודע שהוא אינו מיומן בכתיבה, ולא סביר שהוא ייפגע מכך שינחו אותו. להיפך: כאשר הוא יגיע לגיל שבו, לדעת מצדדי השיטה, הביטחון העצמי שלו הוא מספיק גדול וניתן להעיר לו על טעויות, דווקא אז הפגיעה בו תהיה גדולה יותר. בגיל מבוגר כבר פחות לגיטימי לשגות בכתיבה. אני, לדוגמא, מהסס להעיר למישהו על שגיאת כתיב. אם הוא עולה חדש - הרבה יותר קל לי להעיר לו, משום שכמו הילד, הוא נמצא בקטגוריה של מי שלומד ומותר לו לשגות.
נשגב מבינתי כיצד מישהו מצליח בכל זאת ללמוד בשיטה זו. ילדי עושים כעת את צעדיהם הראשונים בכתיבה, ואני מעיר להם על טעויות שהם עושים. לא ראיתי שזה גורם להם לחשוש לכתוב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש