 |
בניתוח היסטורי של האירועים, כמובן שאי אפשר ואין צורך לנתק אותם מהקשרם, ומהסכסוך היהודי ערבי. אבל בפועל, לפחות ברובם הגדול של המקרים, הרי לא מדובר כאן בהחלטות של רגע, לכאן או לכאן, לשלוף או לשלוף, שבהן יש ערך וחשיבות לרקע ולידע מוקדם שיש לך על האדם שעומד מולך. למעשה, מה שאני טוען הוא, שברמה הטקטית ברוב האירועים והמצבים שנוצרו בפועל בשטח, כמעט ולא הייתה חשיבות לרקע שהביא לפרוץ המהומות. שוטרים שצריכים לפזר הפגנה אלימה של אזרחים, צריכים להיות מסוגלים (הן מבחינת הידע, והן מבחינת הציוד) לפזר אותה מבלי להרוג איש. שוטרים שצריכים לפתוח ציר שנחסם ע"י אזרחים, צריכים להיות מסוגלים לפתוח אותו, מבלי להרוג איש. שוטרים שצריכים לעצור קבוצת אזרחים מסוימת שמאיימת לפגוע בקבוצת אזרחים אחרת, צריכים להיות מסוגלים לעשות את זה מבלי להרוג אף אחד מאותה קבוצה אלימה. והרי אם אנחנו מבודדים את הסיטואציות שהזכרתי כאן מהקשרן אז ברור שבכל מקום בו מופיעה המילה אזרחים, אפשר להכניס הן את המילה יהודים, והן את המילה ערבים. כל האירועים הללו בוצעו בעבר הן ע"י אלה והן על ידי אלה. ולכן, כן יש כאן חשיבות, וכן יש כאן משמעות, וכן ישנו צורך לבצע את ההקבלה הזאת - גם אם הסימטרייה לעולם לא תהיה מושלמת ומדויקת במאת האחוזים - ולומר באופן הברור ביותר: איש לא היה מעלה על דעתו לפתוח באש חייה על אזרחים יהודים שהיו פותחים בהפגנה אלימה, שהייתה כוללת ידויי אבנים (וחפצים אחרים) לעבר שוטרים, ופגיעה פיזית בהם. ציר תנועה, ראשי ככל שיהיה, שהיה נחסם ע"י אזרחים יהודים, היה נותר סגור גם לשעות ארוכות, או אפילו לימים, אם לא הייתה נמצאת דרך לפנות אותו, מבלי לסכן את חייהם של החוסמים. איש גם לא היה מסתכן בהרג של אזרחים יהודים, שהיו מאיימים לבצע פוגרום ברכוש ערבי או אפילו בנפש ערבית. והרי לא מדובר כאן בסיטואציות תיאורטיות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש