 |
התרשמותי שונה משלך. אני מתרשמת כי, בעיני רבים, למרכיב החברתי יש חשיבות מכרעת, ונלווית אליו מין משמעות רומנטית-פומבית. החברה הישראלית היא חברה שמעודדת, בדרכים פורמליות ולא פורמליות, משפחות וילדים. יותר מכך, בישראל חתונה היא אירוע פומבי הרבה יותר מבמדינות אירופיות או בארה"ב. חתונה "קטנה" במונחים ישראליים היא חתונה ממוצעת, או אפילו גדולה, במונחים מערב-אירופיים (בהודו יש חתונות עוד יותר גדולות!). תעשיית החתונות, השמלות, האולמות (בארצות רבות אין אולמות או גנים מיוחדים לחתונות - אנשים מתחתנים באתרי טבע, בכנסיות, במסעדות או במלונות), האיפור, המגזינים וכדומה, מצביעים על החשיבות של יצירת הטקס, והמסיבה המקובלת שאחריו, כאירוע פומבי, חגיגי ומלוטש. מי ששאלתי לדעתו, עשה זאת במידה רבה כדי להצהיר על הכוונה למחוייבות רומנטית בפני כולם.
חתונה היא עניין תרבותי מרכזי. כמה דיונים באייל דשים בנושא החתונה? לפחות שני מאמרים כנושא מרכזי, עוד לפחות שניים על "מדוע להתחתן", והמון פתילים במקומות אחרים. העובדה שכמה אנשים בדיון הציגו טקסים ומסיבות שערכו שהיו "לא כמו כולם" מעידה על העובדה שישנה הכרה בקיומו האמפירי של ה"כולם" הזה.
לגבי העניין הדתי, כדאי לשאול את עצמנו מי הוא, או מי היא. ה"חילוני/ת הממוצע/ת". שווה לעיין בסקרים של למ"ס ולראות כמה ממי שאולי היינו מכנים חילוניים מכנים את עצמם "מסורתיים". יצא לי לפגוש לא מעט זוגות שלא היתה בינם ובין הדת כל זיקה, ובכל זאת, כשהגיע הרגע, הם עצמם, ולא בלחץ הורי, רצו להתחתן, ויותר מכך: דרך הרבנות, שמשום מה נתפסה כ"כמו שצריך". וכמו שהמאמר הזה מראה היטב, גם לחילונים שהם יותר חילונים מה"חילונים הממוצעים" יש הורים, וגם להורים האלה יש השפעה על מה שקורה, וכאמור, ישראל היא חברה שבה למשפחה יש חשיבות רבה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש