 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצטרפת לאיחולים מכל הלב. גם אני לא נהניתי בזמנו (אתמול, לפני עשרים וארבע שנים!) מעניין מדריכת הכלות. אני ממילא למדתי קורס מעמיק ומורחב בעניין עם אחותי, ולא הבנתי למה אני צריכה לבזבז עוד שעתיים על שיחה עם רבנית, שנשמעה לי כאילו היא בלעה קלטת. בהתחלה חשבתי שזה לגמרי מיותר הרבנית הזאת, כי מי שזה חשוב לה- ממילא לומדת את זה יותר ברצינות, ומי שזה לא חשוב לה- סתם יוצרת נוגדנים. אבל שיניתי את דעתי, משום ששתי כלות נוספות שהיו איתי בשיחה הזאת ונראו כחילוניות, התעניינו מאוד, הקשיבו, ושאלו שאלות. הבנתי אז שיש כאלה שאינן ממש מקושרות לחברה דתית, ואין להן את מי לשאול, אבל בכל זאת, שמירה על רמה זו או אחרת של דיני טהרת המשפחה, חשובה להן, וזו ההזדמנות היחידה שלהן לקבל הדרכה. האמת היא שאפשר היה אולי לוותר על כל העניין מבחינתי. בשלבים מאוחרים יותר, כאשר הדרכתי בעצמי את אחיותי וחברות אחרות, פשוט כתבתי לרב פתק שהכלה הנ"ל למדה אתי את ההלכות הנחוצות, עם שם וטלפון, וזה הספיק. רק רב אחד התקשר לברר מי אני ומה לימדתי וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה, למשל, מקסים בעיני, לשבת עם קרובת משפחה בוגרת יותר ולשוחח איתה על העתיד לבוא בחיי הנישואין. במקרה של צעירה דתית או חרדית יש מן הסתם דגש יותר גדול על דיני טהרת המשפחה, אבל גם בחיים של חילונית שהנושא לא נוגע לה (ולא נתחיל לדון אם הנושא נוגע לחיים החילונים או לא) יש אולי מקום לכך. בכל מקרה, יש הבדל עצום בין זה לבין ''שיחה עם רבנית, שנשמעה לי כאילו היא בלעה קלטת''. ואם לחילוניות זה מביך, כמה בודאי קשה למי ששמרה כל חייה על חוקי צניעות מחמירים לדון בנושאים כל כך רגישים עם אשה זרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה באמת יפה וחשוב שיש אפשרות לשוחח עם מישהי בוגרת ומנוסה יותר, לפני הנישואין. כשהדרכתי כלות, העניין ההלכתי תפס רק חלק מהשיחות, חלק גדול הוקדש ליחסים הזוגיים והאתגרים החדשים שהכלה עומדת לפניהם עם תחילת החיים משותפים, לעיתים בלי מודעות. גם כשהדרכתי כלות חילוניות, שכבר גרו עם החברים שלהן, היתה לי הרגשה שגם להן זה היה חשוב לקבל זוית אחרת על היחסים הזוגיים, וששיחה עם מישהי בוגרת יותר, מוסיפה ומרחיבה את היכולת להתמודד עם המצב של נישואין, שיש בו הרבה יופי, אבל גם כמה וכמה קונפליקטים... בגלל הצורך בהדרכה הלכתית משמעותית, יש בציבור הדתי מערכת כמעט ממוסדת של ציוות של אישה בוגרת מהמשפחה או מהסביבה לכל כלה, למספר שיחות לפני הנישואין- בלי קשר לרבנות. הבונוס של זה הוא שזה גם מאפשר לכלה לשטוח התלבטויות, לספר על בעיות רפואיות או אחרות, ולקבל עזרה והפנייה לאנשים מקצועיים, ממישהי קצת יותר מנוסה. לעיתים הקשר והייעוץ נמשכים גם אחרי הנישואין, לפי הצורך. בחברה בה השיחה על עניינים שבינו לבינה, מוצנעים יחסית, ואין הרבה מקורות לקבלת אינפורמציה, הקשר הזה חיוני וחשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני התעניינתי למראית עין ושאלתי שאלות, אבל למען האמת זה לא היה מתוך התעניינות פנימית של ממש ולא היתה לי שום כוונה לקיים משהו הקשור בדיני טהרת המשפחה. במקרה שלי זה היה, כנראה, מתוך החינוך הטוב שקיבלתי: הרבנית באמת נשמעה כאילו בלעה קלטת, כאילו היא עושה תפקיד שהיא לא ממש אוהבת - ורציתי לגרום לה הרגשה טובה, לשמור על אווירה נעימה ולא להיראות משועממת. אולי זה היה כך גם עם שתי החילוניות ההן, בהדרכה שלך? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמו לחייך אל הקופאית, רק יותר מושקע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |