בתשובה לל.ב.פ., תל אביב, 31/03/05 10:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם לי היה קשה עם הרעיון, גם אני הלכתי לרופא-מוהל; אבל לאחר שהחלטתי סופית1 לאפשר לבצע בו ברית, הבטחתי לעצמי שחסל סדר רגשות אשמה בנושא. החלטתי - החלטתי, הוא עצמו בכה קצת ושכח מזה, וזהו. ועדיין, בכל פעם שאני מביטה בבולבול הקטנטן, שהיה פעם תמים ומושלם ועכשיו הוא מצולק, אני תמהה מחדש - מי לעזאזל, איזה מוח מעוות לכל הרוחות, הגה את הרעיון הזה?! חיתוך שכזה, בגיל שכזה, דווקא שם?! ואל תגידו לי "אלוהים". 1 והחלטתי דווקא בגלל שהוא יהודי ויגדל כיהודי, ולא בגלל לחץ משפחתי. למרות שהמשפחה שלי היתה יוצאת מגדרה לו היתה רק יודעת שיש לי איזשהם לבטים בנושא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני עד עכשיו מרגיש רע שנכנעתי ללחץ המשפחתי (משני הכיוונים) אבל לא נראה לי שהיתה לי ברירה, בשורה התחתונה זה היה נעשה גם ללא הסכמתי. אני לפחות עמדתי על כך שזה יבוצע רק ע''י רופא, תחת הרדמה מקומית ובלי מציצות. בתמורה הסכמתי לראשונה בחיי להתעטף בטלית ולהקריא כמה ברכות שבאזני נשמעו כקללות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים לומר, אבל הייתה לך ברירה: אני מכירה כבר שלושה זוגות שהחליטו שהמילה באמת לא מקובלת עליהם מכל וכל, ובניהם אינם נימולים. עד כה (הגדול ביניהם הוא בן 7) - לא נראה שמישהו מהם סובל מזה במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כזוג היינו מסכימים, החיים שלי היו יותר פשוטים. הבעיה שהייתי יחידי נגד כל השאר, כולל זוגתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, נסתתמו טענותיי. מאידך גיסא, נראה שכשמך כן אתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיחלתי כבר פה: תגובה 289205 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |