|
||||
|
||||
May you continue to be very happy together.
Apart from the content of the article (with which I entirely agree), I wanted to say I respect the fact that, despite your understandable and justified antipathy toward the ceremony and the institution, you went for it, nevertheless, to satisfy family sensitivities. I don't consider it merely "giving in to Polish moms". While one's relationship is one's own, the public ceremony has implications beyond the couple itself. I appreciate the fact that you made the effort to go through with it on behalf of the family. It shows a level of maturity and respect for the feelings of others which many fail to exhibit. |
|
||||
|
||||
קודם אצטרף לאיחול: באמת שיהיה להם (ויהיה) רק טוב ביחד. אבל... עם כל הכבוד לדובי (ובאמת שיש כאבוד), אני חושב שהוא דווקא ממשיך את הקו מהדיון ההוא, בו הוא נכנע ללבישת הכיפה (למרות שזה הפריע לו), תוך כדי רטינות ורקיעות ברגלים. לדעתי האישית, מדובר בדיוק בההיפך מבגרות נפשית. אדם בוגר נפשית צריך לדעת אם לעשות למען האחר בהבנה ואהבה או לדעת לסרב לדרישות אם אלו מנוגדות (יותר מדי) לערכים והבחירות שלו. אנשים בוגרים שמחליטים לחשוק שיניים ולעשות דבר למען אדם אחר (למרות שהמעשה לא קוסם להם), לא משלבים את ידיהם, מבליטים שפה תחתונה ורוטנים לעצמם שהם נגררו למעשה משום שעשו להם מניפולציה רגשית. תגובות כאלו מעידות יותר על עודף ג'לטין באיזור עמוד השידרה מאשר על בגרות נפשית. הן מעידות יותר על חוסר רצון לשלם את המחיר שנובע מקונפליקט מאשר על רצון כן להתחשב ברגשותיהם של אחרים. _________ 1 לא שלי. |
|
||||
|
||||
מי אמר לך שדובי לא משלם מחיר? ההיפך - הוא משלם מחיר. אבל התשלום הוא מתוך הכרה שאחרים היקרים לו מרוויחים, ואולי הוא מרוויח גם קצת בצד ה- ויה דולורוזה, כי הוא לא רוקע רגליים כמו ילד בן חמש ללא ג'לטין ועומד על שלו בפינה. התגובה שלך יותר מעידה על (חוסר) בגרותך מאשר על חוסר בגרותו של דובי. |
|
||||
|
||||
באופן כללי, תגובות שמאשימות מישהו בחוסר בגרות לרוב מעידות על חוסר בגרותו של כותבן (חוץ מזו שאני מגיב לה, כמובן). |
|
||||
|
||||
האמת, בתור מי שצפויה להתחתן בקפריסין בקרוב, אני אשמח להבין מה בדיוק מרוויחים האחרים היקרים לו. דווקא משפחת הכלה היא זו שדחפה לנישואים דתיים, כדי שלא יחשבו שהיא לא יהודיה? אלה בדיוק האנשים שמהם ניזונה הרבנות ומצדיקה את דרך הייסורים שבה היא מעבירה את הזוגות. רחמי על מי שאין לו פרוטקציה. מוזר, אגב, שדווקא בטקסי נישואין, זוגות רבים מתפשרים על האופן שבו רצו להתחתן בגלל מה שיגידו ההורים, שאומרים את דברם בגלל מה שיגידו הדודות, והסבתות, והבוס מהעבודה, וכו'. אנשים שביומיום שלהם מתפארים בכך שקבלת ההחלטות שלהם אינה מונעת משיקולים מסוג זה, נופלים בפח דווקא ברגע שאמור להיות חשוב במיוחד. האמנם בגרות, או פשוט חוסר בעמוד שדרה? ולדובי - מזל טוב, אני מקווה שבעתיד תלמד לתת לדעתם של הורי הכלה משקל מתאים (אם בכלל) בקבלת ההחלטות הזוגיות. |
|
||||
|
||||
התפתחותית, ללכת עם העקרונות עד הסוף זה ילדותי הרבה יותר מאשר להתפשר. זה לא אומר להתפשר על הכל, אבל במקרה זה למשל, שבו נבנית מערכת חדשה ועדינה, להתפשר היא הבחירה הבוגרת. |
|
||||
|
||||
ושוב למען הסר ספק: תגובתי לא אמרה חצי דבר נגד פשרנות (או בעד "ללכת עם העקרונות עד הסוף"). ההבדל בין פשרה בוגרת לבין פשרה לא בוגרת מצוי (גם) בפרשנות שהמתפשר נותן לפשרתו. איפה אתה מזהה ב-"עשו לי מניפולציה רגשית אז הסכמתי בחוסר רצון ועכשיו אנצל את הבמה להתלונן על כך" רמז לבחירה בוגרת? |
|
||||
|
||||
1) הצורך של הכלה בהכרה ביהדותה הוא קריטי לילדים שלהם. כשהילדים שלה ירצו להתחתן, ייתכן חלילה שכבר לא תהיה סבתא שתדע לשיר ביידיש. אדם בוגר צריך לקחת את זה בחשבון לפני שהוא מחליט. 2) בעצם, בשביל מה את נוסעת לקפריסין? מה יוצא לך מזה שראש עירית לרנקה אומר שאת נשואה? מה אכפת לך מה אנשים אומרים? מה אכפת לך מה כתוב בתעודת הזהות? אפילו המשכנתא לזוגות נשואים כבר לא משהו. |
|
||||
|
||||
1. לכלה לא היה שום צורך בהכרה ביהדותה. הילדים שלנו לא יעברו ברית מילה ולא בר-מצווה, ואם זה יהיה תלוי בי, הם גם לא יתחתנו בחתונה יהודית, ומצידי גם לא עם יהודים. אנחנו שנינו ניסינו לדחוף כל הזמן לכיוון נישואים חילוניים ולא יהודיים. ב. לאביב - אמת שלמדתי כבר מהחתונות של האחים שלי היא שהחתונה היא בשביל ההורים ולא בשביל המתחתנים. הם מזמינים את עיקר האורחים, ובמקרה שלנו, לפחות, הם גם המממנים את החתונה. לפיכך, מן הראוי לתת יותר משקל לעמדותיהם בנושא זה. בהמשך הדרך, הארועים יהיו פרופר שלנו, ולכן אנחנו נקבע את אופיים. |
|
||||
|
||||
ב. נו, אז אם אתה *באמת* מאמין שחתונה זה אך ורק בשביל ההורים, ואתה באמת רצית לעשות למענם את הטקס באופן שיעשה אותם מבסוטים, אז מה אתה מתלונן על שעשו לך ריגשי פולני? שמח שעשית מה שעשית בלב שלם למען ההורים ושיהיה לך מזל טוב! |
|
||||
|
||||
כי הייתי מעדיף אם ההורים יהיו מבסוטים מכך שאנחנו עושים מה שטוב לנו. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כמו שהחבר'ה מ-AA נוהגים לאמר: "God grant us the serenity to accept the things we cannot change, courage to change the things we can,
and wisdom to know the difference." |
|
||||
|
||||
זה מאוד פולני להתלונן על זה שעשו לך רגשי פולני. |
|
||||
|
||||
היתה כזו שהזוג קבע. והזוג ארגן. והזוג לא נכנע לתכתיבים, וגם הרבה אנשים לא היו שם. כדי לרצות את ההורים שהיו להם מיליוני אנשים להזמין לחתונה, עשו מסיבת חתונה נפרדת, שבועיים לאחר מכן, בשביל ההורים ואורחיהם. |
|
||||
|
||||
מתנצל על הילדותיות שלי, אבל לא הצגתי בתגובתי את ההתנהגות של העקשנים כפרד ונטולי הגמישות, כהתנהגות ראויה. קרא עוד פעם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |