בתשובה להאייל האלמוני, 29/03/05 11:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"נשאלת השאלה, איך היית מציע להתייחס לארגון פרטי, או יחיד בעל שאיפות פילנתרופיות-תרבותיות, המעוניין לחלק מלגות כאלה בדיוק לסופרים החביבים עליו. מצד אחד, ברי שחלילה למדינה לאסור זאת: כספו שלו, זכותו לחלקו כראות עיניו. חוק נגד נדבנות ספרותית נראה כסותר חדות את תפיסתך מצד שני, אותו יחיד מבצע - על פי ההקבלה שלך - שלילת-חירות מהותית מכל אותם מסורסים אחרים; זו אותה שלילת-חירות צנזוריאלית לה אתה מתנגד כשהיא נעשית ע"י, או בעידוד, המדינה ("בעידוד" - כי מותר להניח שבתסריט של רודי וגנר המדינה תנסה, נניח, לעניין גם תורמים פרטיים)." נדמה לי שאתה מערב שני דברים שונים: פעולה מרצון ופעולה בכפייה. הפילנטרופ מבצע פעולה מרצון ומעניק מכספו שלו. במובן זה, פעולתו בשוק אינה "שלילת-חירות צנזוריאלית" יותר מפעולתך שלך כאשר אתה קונה ספר אחד ולא ספר אחר, או משקיע את הונך בקרם "דאב" המבטיח ישבן חלקלק לאורך זמן, במקום לרכוש את הספרקלטת "מאיר שלו קורא מכתבי דידי מנוסי". במלים אחרות, ההחלטה של הפילנטרופ היא החלטה צרכנית טהורה: הוא מחליט להשקיע את כספו במשהו שהוא מעוניין בו. אם נראה בפעולה הזו פגיעה, נוכל לראות גם בהחלטתך לקנות במכולת א' ולא במכולת ב' גזילה או פגיעה בבעל החנות שבה לא קנית וזה, כמובן, אבסורד. לעומת זאת, מענקים ומילגות ממשלתיים מבוססים על כפייה. כלומר, זהו כסף שנלקח ממך וממני בכוח הזרוע, מועבר לידיו של אדון שוקו בועדה כלשהי ומחולק על ידו בהתאם לגחמותיו האישיות. במובן המהותי ביותר, המענקים והמילגות הן אחת הדרכים בהן "זכות ההצבעה" שלך ושלי מה אנו מעדיפים לקנות נלקחת מאיתנו ומועברת למישהו אחר. בהפעלת צנזורה, הזכות להחליט מה אנחנו מעוניינים לקנות ומה לא נלקחת מאיתנו באופן חלקי. אדון שוקו בועדה כלשהי מקבל את הזכות להכריע באופן חלקי מה נוכל לקרוא ומה לא. זו כמובן הגבלה שראוי להתנגד לה, אך לכל הפחות ניתן להתנגד לה, לערער ולמחות – שהרי אפשר ללמוד אילו ספרים צונזרו ואלו לא ולנסות לשנות את רוע הגזירה. בשיטת המילגות, הפגיעה מוסווית. במקום איסור חד-וחלק על פרסום, יש העלאה של הכדאיות של פרסום של חלק מהדברים והפחתה של הכדאיות של אחרים. התוצאה הסופית, מצד הנזק שבה, דומה. הנזק הנוסף שנגרם בגלל שקשה לאתר את מקור הרעה, הופך את השיטה הזו לגרועה יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(תגובה שמקננת אצלי כבר הרבה זמן, הנה יצאה) נדמה לי שבבסיסה גישת השוק החופשי מתנגדת לדמוקרטיה ייצוגית. ההצבעה לנציגים מחייבת הקמת מנגנון שיאפשר לנציגים לשלוט, כמו גם לא מאפשרת לאזרח הבודד באמת להשפיע עקב מיעוט אפשרויות הבחירה (פעם בארבע שנים, כל הצבעה למפלגה היא פשרה וכו'). כיצד לדעתך תתמודד גישת השוק החופשי עם דמוקרטיה ישירה יותר (למשל, על ידי מיסוד הצבעות אזרחים באינטרנט - משהו שיכול להיות אפשרי עם חדירת המיחשוב והאינטרנט כמעט לכל בית), שבה במקום ש"אדון שוקו" מאיזו ועדה יחליט כיצד לחלק את הכסף לפי גחמותיו, יצביעו כל האזרחים (המעוניינים בכך) למי להקצות את כספי המיסים? כל אזרח יקבל בכל יום, בדואר אלקטרוני, רשימה של הצעות ההחלטה העומדות להצבעה היום, והוא יוכל להצביע כפי שירצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימה של הצעות העומדות להצבעה נראה לי הליך לא יעיל ברמה כזו שעבור רוב האנשים זה ידופדף כדואר זבל, כך שמיעוט קטן של פנאטים (מטיפוס "כותבי המכתבים למערכת" יזכה להשפעה חריגה). השיטה שאני הייתי מעדיף באופן אישי היא שילוב של בחירות מופרדות ומתן דין וחשבון. לדוגמה: * כל אזרח יקבל פעם בשנה רשימה של פריטים להם יוכל להצביע (היינו, לממן מכספו), כשבכל סעיף הוא יכול להצביע גם באופן כללי (למשל, עבור כל סעיף התרבות) או א-לה-קארט פר סעיף (איך תקבע רשימת הסעיפים וצורת המימון, זה עניין לדיון נפרד). סעיף שעבורו הצבעת יזכה אותך, כאשר העניין מתאים, בהטבות מסויימות (לדוגמה, הנחות והטבות). הפירוט הזה יאפשר לכל אחד גם לדעת עבור מה הוא משלם ומה הוא יכול לצפות לקבל בתמורה לתשלום. נוסף על כך, זהו כלי פיקוח ישיר וחזק מאוד ש"נפתח" לביקורת של כל אזרח לעתים תכופות. * נוסף על כך, בדומה למתכונת השוייצית, אפשר ליצור מנגנון שיאפשר בחירה של האזרחים בעניינים הנוגעים להם ולסביבתם. זה מודל של בחירה ישירה כמידת אנוש ועם ספציפיות נאותה. לא מצביעים על כל עניין זעיר, אך כל עניין מהותי ניתן להעלות על סדר היום ביוזמה של כל אזרח ולהעמידו להחלטת התושבים. * עניין נוסף הוא מתן דין וחשבון, שהוא עניין חשוב במיוחד בסעיפים שבהם לא תהיה אפשרות בחירה (סעיפי חובה) כמו צבא. קשה להמנע ממידה של בזבוז בצבא, במיוחד כאשר המוסד ושוכניו הטיפוסיים אינם בהכרח מאורות הדור למרחקים יראו, אבל בהחלט אפשר לפקח באופן הדוק על התקציב והתכנון, כאשר אי עמידה ביעדים מוגדרים היא עילה להדחה. * לדעתי, המפתח לדמוקרטיה ייצוגית נאותה הוא בהפרדה נאותה בין הרשות המחוקקת (הנבחרת פעם בארבע שנים) והרשות המבצעת, והענקת אפשרות פיקוח נאותה וישירה לאזרחים, אם בהצבעה ואם (רצוי) באמצעות "טייס אוטומטי" על תפקוד הרשות המבצעת. כדאי לזכור שבמתכונת של שוק חופשי חשיבות הרשות המבצעת מצטמצמת במידה ניכרת. אם האזרחים בוחרים בעצמם את המוסדות התרבותיים אותם הם רוצים לממן, אין צורך בשר תרבות שיחלק את הכסף. במדינה כזו השר אינו שוע רם אלא פקיד הממונה על כך שהמשרד יהיה באיזון תקציבי ויודח מתפקידו אם לא יעמוד בכך כתום שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מערבב בין שוק חופשי לליברליזם. נכון ששוק חופשי הוא נגזרת של החשיבה הליברליסטית, אבל הוא אינו מחייב שיטת שלטון ספציפית. אפילו דיקטטורה יכולה לאמץ שוק חופשי במינון גבוה, אם היא דיקטטורה במובן הצר של המילה (כלומר לא נבחרת בצורה דמוקרטית, אבל שולטת למעשה רק על פלח קטן מאוד מהנעשה בחיי המדינה - בעיקר בתחומי ביטחון ותשתית). לגבי איזה סוג דמוקרטיה עדיפה עפ''י התפיסה הליברליסטית, אני משאיר את הבמה לאורי. (דעתי היא שממשלת האינטרנט הישירה שלך היא אנרכיה ולא צורת ממשל קבילה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוק החופשי הוא קודם כל שלילה של התערבות ברוב העניינים, כך שאין צורך למצוא דרך להחליט לאן להפנות כספי מיסים אלא פשוט לא לקחת מיסים. הצבעה על הפניית המיסים אינה פותרת את הבעיה היסודית שעצם לקיחת המיסים היא שוד. אמנם יש דברים שהם בכל זאת תפקיד השלטון (בטחון) אך גם בעניינים אלו תפקיד השלטון למלא את המדיניות של הבוחרים ולא לכפות מדיניות. לכן בהחלט רצוי שתהיה דמוקרטיה ישירה לצורך החלטות. לעומת זאת, לרשות המבצעת, מספיק נציגים נבחרים ולא צריך לנהל את הזזת הכוחות, רכש הספינות ותכנית האימונים של צה''ל דרך האינטרנט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |