בתשובה לשועל, 27/03/05 8:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נקודת השקפה הפוכה: בעיני המאבטחת (או הקופאי) *אתה* הוא החסר זהות, שהרי המאבטחת רואה עשרות ומאות כמוך במשמרת. דווקא ברכה יכולה לשבור את הניכור הזה. מעבר לנימוס אלמנטרי, יש יתרון נוסף: במוסד שבו עבדתי, הייתי שוכח תדיר את אישור הכניסה שלי, אבל אחרי שהתעקשתי לברך כל יום במאור פנים את השומר בכניסה, כבר זיהו אותי כל השומרים בתור האוויל שאומר לכולם שלום, ולא טרחו לבקש אישור כניסה. זה עבד עוד כמה חודשים לאחר שהפסקתי לעבוד שם באופן רשמי. כמובן שאם כולם ינהגו כמוני זה יבטל את האפקט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי סיפור אחר: אי אז באמצע המאה הקודמת עשו ב-BBC תכנית על מרקס לרגל כך וכך שנים להולדתו, מותו או אירוע אחר הקשור בו (זכרונותי מגלגולים קודמים עמומים משהו). מכל מקום, חיפוש נרחב אחרי אנשים שעוד הכירוהו אישית הניב את שומר הספרייה הבריטית שבה עבד. כשנשאל אם הוא זוכר את מרכס, הלה חיכך ארוכות בדעתו, ולבסוף אמר, "אה... כן. אני זוכר אותו. בחור נחמד, שתקן כזה. היה בא כל יום, ואחר כך הפסיק. מאז לא שמענו עליו יותר..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התוכנית הייתה באמצע המאה הקודמת מפליא שהשומר זכר משהו. מרקס מת שבעים שנה לפני | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה מדבר? התכוונתי לגרושו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז גם לא טוב. הוא מת מאוחר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"או שהוא מת או שהשעון שלך נעצר" ראה: http://www.pitgam.net/cats.php?data=shtut&categ=... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאחרי חודש אחד של עבודה, שומר ''ממוצע'' יכול לזהות את רוב העובדים הקבועים במקום שמעסיק מאות אנשים (בהנחה שיש כניסה יחידה, ושכמעט כולם נכנסים במשמרת שלו). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |