|
מאמר מעניין, תודה. עם זאת, כמה נקודות. 1. עצם קטלוגם של הכתבים הסיניים העתיקים כפילוסופיה הוא בעייתי, באשר הוא מוציא אותם מן "המגרש הביתי" ומעמידם מראש בעמדת נחיתות בקטגוריה מערבית. 2. כמובן במידה שיש מקום להשוואה, הרי ודאי שאין זה לטקסטים כמו של דקארט, שפינוזה או קאנט, שנכתבו למעה מאלפיים שנה מאוחר יותר, אלא אולי לפילוסופים הפרה-סוקרטים בני תקופתם. 3. הצורך ב"תרגול" דבריהם של קונפוציוס, לאו טסה ואחרים ממקם אותם קרוב יותר לדת, גם אם אין בה אלוהים. די אם נזכיר שלפי חלק מהתפיסות ביהדות, המצוות הן העיקר - והאמונה היא עניין שבין אדם לעצמו (או לאלוהיו, כמובן, אם יש לו כזה). 4. גם הזרה של התנ"ך, במידה שהייתה אפשרית היום (לאור הרייטינג העצום שלו, אולי היה צריך לשם כך להביא לשם כך מישהו מהמאדים), הייתה ודאי מעוררת תמיהות רבות לגביו כטקסט קנוני שמתעמקים בו כבר אלפי שנים. בפרט לו הוציאו ממנו דווקא פסוקים הנותנים הוראות בנייה או אכילה, או רשימת שמות כמעט ללא הערות שוליים.
|
|