בתשובה לד''ר בר ביצוע, 16/03/05 10:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש איזו הנחה שמדובר בפיקוח ממשלתי, אבל מעיון בפסקה ''גישה חדשה'' במאמר של אבי לא הסקתי שמתחייב שזה יהיה דווקא גוף ממשלתי. גוף פיקוח יכול להיות גם גוף מסחרי או ולונטרי, וצרכנים יכולים להעדיף מוצר של חברה שמסתייעת בגופי פיקוח מסחריים גם בהחלטות המחקר שלה. זה דומה בעיני לכך שצרכנים יכולים להעדיף חברות שלא פוגעות בסביבה (חברות שמשווקות טונה שניצוד בלי לפגוע בדולפינים למשל) וששמות עצמן תחת פיקוח של גוף מסחרי או ולונטרי שאוכף זאת (כמו חברת ''אובייקטיבי'', בעצם אולי לא כמוה...). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"לא הסקתי שמתחייב שזה יהיה דווקא גוף ממשלתי" נימקתי למה אני סבור שזה דווקא כן מתחייב מהדברים שאבי אמר בתגובה 285888 לעניות דעתי הפיקוח הוא בלתי אפשרי (וזה לא משנה מי עושה אותו). אתה בהחלט יכול לראות את פרנקנשטיין מרגע שיצרת אותו ואולי אפילו ללמוד מזה משהו בשביל העתיד אבל אני לא חושב שאפשר באמת לחזות את פרנקנשטיין מראש (מלבד השתלשלויות מאוד קצרות). מה שמטריד בכל זה איננו עניין ההתערבות הממשלתית כמו האווירה ההיסטרית שנוצרת סביב טכנולוגיות מסויימות, לדעתי אנחנו רק נפגע בטווח הארוך, כשם שאנחנו ממשיכים להפגע מהגישה המאוד לא רציונלית לאנרגיה גרעינית, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שיש כאן עירוב בין הגישה "הסביבתית" לבין מה שמכונה במאמר "גישה חדשה". אנסה להסביר: הגישה הסביבתית, הינה המודל ההפוך לדטרמיניזם הטכנולוגי. זוהי הגישה שקוראת לעצור את ההתקדמות הטכנולוגית מתוך חשש מההשפעות החברתיות שלהן. זו *אינה* הגישה החדשה שהמאמר מנסה לתאר. על פי הגישה החדשה, הפיתוח וההתקדמות הטכנולוגית ממשיכים, אלא שמרחב הפרמטרים של המחקר והפיתוח גדל. אם מחקר ופיתוח קלאסיים מסתכלים באופן גס על שני צירים, ציר התכונות וציר העלויות, הרי שעל פי גישה זו נוסף גם הציר החברתי, וגם הפרמטרים לאורך הציר הזה נכנסים למערכת השיקולים של המחקר והפיתוח. בדוגמא של מנוע הבנזין, על פי הדטרמיניזם הטכנולוגי נפתח את המנוע ואחר כך נראה מה. על פי הגישה הסביבתית נמשיך לנסוע בכרכרות עד שנהיה בטוחים שמנוע זה בסדר. על פי הגישה החדשה, כבר בתהליך הפיתוח הראשוני מנסים לפתח מנוע עם זיהום אויר מינימלי, כעוד פרמטר תכנוני בנוסף לאלו של היעילות והעלות. הגישה הזו לאו דווקא קשורה לפיקוח, כמו לשינוי פרדיגמטי של אופני החשיבה. בארגון הבינלאומי של מהנדסי חשמל ואלקטרוניקה למשל, השקיעו לא מעט מאמצים במהלך השנים האחרונות בניסוח קוד אתי למהנדסים. היוזמה הגיעה מתוך הארגון ומתוך שיקולים של אחריות ציבורית. מדובר בארגון טכנולוגי פר-אקסלנס, שאינו כפוף או נסמך על שום מערכת שלטונית או ציבורית כללית. פיתוח הקוד האתי נובע מהבשלה באופן החשיבה. מתוך אבולוציה של התפיסה העצמית של המהנדסים את תפקידם בחברה. האם שינוי החשיבה הזה הוא מהותי? בהחלט כן. מדובר בארגון שאחראי על הגדרת רוב התקנים הטכנולוגיים החשובים בחשמל ואלקטרוניקה, תקנים שמשפיעים כמעט על כל מוצר חדש שמפותח. ההבשלה הזו בפרדיגמת החשיבה למשל, עשויה להביא בחשבון שיקולי קרינה בתהליך הגדרת תקנים חדשים עבור האינטרנט האלחוטי, יותר מאשר תקנים מסוג זה שפותחו לפני עשר שנים. האם תפיסות כאלה משפיעות על אחרון מהנדסי האלקטרוניקה בכל נקודה על פני כדור הארץ? ודאי שלא. אבל אם הן משפיעות על חלק ניכר של פיתוחים טכנולוגיים, זה טוב וחשוב מספיק כדי להפיץ ולעודד אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי החלוקה שאתה עושה, אני ללא ספק דטרמיניסט טכנולוגי. לדעתי אין ב"ציר החברתי" משהו שונה מהותית מהציר הפשוט של התכונות. את מנוע הבנזין תכננו ללא התחשבות מיוחד בזיהום האוויר או הסביבה לא מתוך *התעלמות* אלא מתוך *בורות* - השיקולים כאלו פשוט לא היו קיימים בציבור (ולא עניינו איש) באותה תקופה. בצורה דומה, מפתחי הטכנולוגיה הסלולרית לא *התעלמו* מסכנות הקרינה אלה היו בורים לגביה*1*. אילו היו מפתחים את אלו היום, עם הידע שיש לנו היום, אין סיבה להניח שהשיקולים הללו לא היו נכנסים. את מה שאנחנו לא יודעים היום אנחנו פשוט לא יודעים ואני לא רואה איך תוכל לעקוף את הבעיה הזאת. "ההבשלה הזו בפרדיגמת החשיבה למשל, עשויה להביא בחשבון שיקולי קרינה בתהליך הגדרת תקנים חדשים עבור האינטרנט האלחוטי, יותר מאשר תקנים מסוג זה שפותחו לפני עשר שנים." האמנם? במה זה שונה מהותית מזה שבפיתוח של מנועי בנזין היום יש עיסוק רב בחיסכון בדלק בעוד שבמנועים מלפני ארבעים שנה זה היה שיקול זניח לחלוטין? סה"כ יש כאן עוד פיסת מידע שנראתה לא רלוונטית אז והיום היא כן. איך זה הפך להיות שינוי פרדיגמה? *1*ומאחר ויש סיכוי סביר ביותר שאין בהיסטריה הזאת ממש, אני לא יכול להאשים אותם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא ביחס אל אותה "בורות". בדרך כלל לא מגיעים אל הידע במקרה. צריכים לקרות שני דברים: 1. השאלה (שאלת המחקר) צריכה להישאל. 2. מאמצים צריכים להיות מושקעים (זמן, תקציב). שינוי הפרדיגמה הינו שלא מחכים לפיסת המידע הרלוונטית שתגיע עם הזמן, אלא מחפשים אותה באופן אקטיבי. אם בזמן פיתוח מנוע הבנזין היה מושקע מחקר בסינון זיהום אויר, היו בנמצא מנועים פחות מזהמים עוד קודם לכן. אם בזמן תחילת הטכנולוגיה הסלולרית היו משקיעים במחקרים על השפעתה, היה לנו היום יותר ידע בנושא. האם ניתן לנסות ולחזות השפעות אפשריות כדי להשקיע בהן במחקר? כן. לדוגמא, יש מחקר מפורסם שמראה קשר מובהק בין מגורים בסביבת קרינה אלקטרומגנטית בתדר נמוך ללוקמיה (מדובר בקרינה מקוי מתח חשמלי גבוה). מכיון שהידע הזה קיים בנמצא, כאשר מפותחת טכנולוגיה סלולרית יכולה לבוא השאלה "החברתית" מה לגבי קרינת מיקרו (שהיא בתדר גבוה יותר). אם השאלה הזאת הייתה נשאלת לפני עשר שנים והיו משקיעים בה יותר במחקר, היינו חכמים יותר היום. כמובן, ניתן לחכות שפיסת המידע הזאת תגיע ממילא (כמו שחיכינו עם מנועי בנזין מזהמים), הרי מחקר ופיתוח מתנהלים גם בלי קשר לפיתוח טכנולוגיות חדשות. אבל ניתן גם להיות פרואקטיביים ולכרוך פיתוח טכנולוגי עם שאלות של השפעה חברתית. זהו השינוי הפרדיגמטי - המאמץ החשיבתי שמושקע בפרמטרים חברתיים במהלך הפיתוח. יש הבדל מהותי בין ציר התכונות לבין הציר החברתי: ציר התכונות רלבנטי למשתמש, בעוד שהציר החברתי רלבנטי גם לאנשים אחרים. אם המנוע מזהם רק את פנים הרכב, הרי פחות זיהום זו "תכונה" שתחפש במנוע המכונית שלך, אם הוא מזהם גם את הסביבה - זה עניין חברתי שרלוונטי גם להולכי הרגל. או, בדוגמא הסלולרית, רמת הקרינה מהמכשיר עצמו היא "תכונה". לרמת הקרינה של המשדרים של החברה יש (או אין) השפעה "חברתית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בזמן פיתוח מנוע הבנזין היה צריך להשקיע זמן וכסף במחקר על זיהום אוויר, לא סביר שאפשר היה לפתח את מנוע הבנזין - זאת גישה לא ריאליסטית. היכולת שלנו לייצר מנועים "נקיים" יחסית היא נגזרת של הרבה מאוד שנות נסיון בהתעסקות עם הפרמטרים האחרים כאשר הידע באשר לנזקים הפונטציאליים או הממשיים נצבר ברוב המקרים במקומות אחרים. לא נראה לי סביר ש"אפשר היה לחקור מראש". אותו הדבר באשר להשפעות הקרינה שהמידע לגביהם נצבר באמצעות שימוש במכשירים אחרים שמייצרים קרינה אלקטרומגנטית - על פי הגישה ה"חדשה" היינו צריכים לחכות גם עם המכשירים הקודמים, ואילו היינו מחכים, לא היינו יודעים. אני לא רואה איך זה מסתדר. "שינוי הפרדיגמה הינו שלא מחכים לפיסת המידע הרלוונטית שתגיע עם הזמן, אלא מחפשים אותה באופן אקטיבי." מחפשים איפה? האם המחקר המקדים לסלולרי היה צריך להתעסק בהשפעות הקרינה? תאונות דרכים כתוצאה מהסחת הדעת? עצבון אנשים במקומות ציבוריים? "יש הבדל מהותי בין ציר התכונות לבין הציר החברתי: ציר התכונות רלבנטי למשתמש, בעוד שהציר החברתי רלבנטי גם לאנשים אחרים." אני לא חושב שזה הבדל מהותי. ציר ההשפעה ה"חברתית" הרי יכול להפוך (וזה אכן מה שקורה) לחלק מציר התכונות ברגע שנודעת חשיבותו. אם, למשל, מיחזור הפך להיות עניין חשוב והמודעות עלתה, הרי שהמחזור הופך להיות אחת מהתכונות של המוצר או הטכנולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוגמאות האלה נשמע שאתה צודק. אבל אפשר להביא דוגמאות מסוג שונה, למשל הפיתוחים שאנחנו עומדים בפניהם בתחום היישומים של גנטיקה. כאן בהחלט אפשר לחשוב על הצורך בהכוונה חברתית של המחקר והפיתוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בא תציע לנו לגבי שכפול גנטי איזה מחקר ניתן לעשות וכיצד ניתן לחשוב על הנזקים שיקרו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחייב לקרוא את פרנקשטיין באמצעות חוק מדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר מניעה. שאלתי על כיווני חשיבה של מציאת בעיות ופתרונם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על השאלה האם צריך או רצוי להכווין חברתית את המחקר והפיתוח אלא על עצם הייתכנות של הכוונה כזאת. לא מצאתי בדבריך טענה שמתייחסת לשאלה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכנות מאיזו בחינה? אם אתה מדבר על יכולת לחזות את העתיד, אאנחנו לא חייבים אותה. אפשר להימנע מסוגי שיבוטים או מהצבת שאלות מחקר ("כיצד ניצור ילדים עם עיניים כחולות") ואפשר פוזיטיבית, להציב שאלות מחקר מסוימות ולא אחרות ("כיצד נתקן מומים גנטיים מסוימים"). אנחנו לא יכולים ליצפות את כל הכיוונים האפשריים ואת כל ההשלכות, אבל אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתנו האנושית. אם אתה מדבר על היכולת למנוע למעשה ממדענים לעסוק בנושאים מסוימים, זה תלוי בנושאים ובהיקף המשאבים הדרוש לחקירה. ככל שהיקף המשאבים גדול יותר, זה מחייב השתתפות של יותר ארגונים (והמדינה), ויש מקום להפעלת לחץ (ציבורי, חוקי, לא משנה כרגע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי הייתה להגיד שבעוד שכולנו היינו רוצים פוליסת ביטוח מול תהפוכות הגורל, לא בטוח שישנה חברה שתהיה מוכנה לתת לנו כזאת. השאלה איננה האם רצוי למנוע את הנזקים מראש אלא האם זה אפשרי. אם הבנתי נכון, מה שאבי אומר זה שאפשר לקיים מחקר מקדים או לשלב את המחקר לגבי ההשלכות בתוך הפיתוחים החדשים. לטענתו, אילו היו *מחפשים* את הנזקים האפשריים, היו מוצאים את נזקי הקרינה*1* למשל. אני סבור שאינך יכול לחפש אם אינך יודע את הכיוון. ואם ידעת את הכיוון מראש, הרי שאתה מחזיק ממילא במידע הזה מראש ולא מדובר כאן ביותר מהכנסת עוד גורם (כמו שנכנסו הרבה גורמים אחרים) למשוואה. כפי שאמרתי קודם, אינני רואה איך הטיעונים שלך משנים את התמונה. *1*האמת היא שזה ממש מעצבן לדון ב"נזקי הקרינה הסלולרית" בעוד שככל הידוע לי אין באמת חיה כזאת אבל נניח שמוסכם עלי שיש כאן משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתרחק בתגובה זו כברת דרך ארוכה מהרוח המקורית של מאמרך. אם המטרה היא לנסח כללי אתיקה ותכן רצויים (אך לא מחייבים), אנחנו בהחלט רואים עין בעין את הנושא. חשוב שבתכנון מוצר ינסו לקחת בחשבון מירב ההשלכות האפשריות, בייחוד השלכות פוטנציאליות על הסביבה. אך מכאן ועד להתנסחויות של הטלת פיקוח ממשלתי של המאמר לעיל יש כברת דרך. עם הפיקוח מהסוג שהצעת שם אפשר להגיע מהר מאוד לשום מקום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |