 |
זה בסדר, ערן. אני לא נבהל מתגובתו של יעקב. למען האמת ציפיתי לדבר מעין זה, ואפילו חשבתי להוסיף בסייפא של הדברים כמה מילים של הסתייגות אינטלקטואלית ראויה (אם יותר לי להשתמש במושג שכזה), ולהעמיד את הדברים בפרופורציה.
כתבתי שהספר 'מרווחי מלחמה...' של ניצן&ביכלר הוא חשוב מאד, ייחודי ומרענן ואני עומד מאחורי הדברים. שכן אנו ניצבים ועומדים בפני סיטואציה של שיח מקובע למדי, אשר שולטת בו ללא מיצרים תפיסת ה'שוק החופשי' על כל גווניה ותכליותיה- תפיסה אשר מגובה היטב, במעשה של יומיום, ע"י מוסדות ההשכלה (תופעה שחזיתי בה בשנה האחרונה במסגרת לימודיי), התקשורת ועיקר השילטון הפוליטי. מנגד, רוחות ההתנגדות לקיסרות הקפיטליסטית מתגלמים בדרך כלל במחאות זועקות, עצבניות (שרגש הקיפוח והתיסכול שורר בהן עד לשד), בהתלהמות פוליטית של נאומי כיכר (המלבים שינאה נגד שדי ההון האפלים), ובסכולסטיקה מוגבלת, צרת אופק ורדודה.
נ&ב מצליחים לתעל באופן ייחודי את הרגשות האמיתיים של העוול והתסכול למנגנון ניתוחי משוכלל ורב פנים, אשר מהווה לא רק זעקת מחאה וביקורת ארסית (ואני מודה שהצמד הוא ארסי מדי לטעמי), אלא גם אלטרנטיבה מסויימת (או לפחות תשתית שלה) הן לנראטיב הדומיננטי והן לאידיאולוגיה העומדת בבסיסו.
השיח הוא בעיצומו. בעזרת השיח (אותו מנגנון של תיזה-אנטיתיזה-סינתיזה) נצליח, אינשאללה, להקים מבנה של אלטרנטיבה ראויה. נ&ב תרמו את תרומתם הנכבדת...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש