|
||||
|
||||
רק לחשוב איזה שיגעון זה היה, לו מסעדת הפרה היתה ממוקמת במקום בציריך, בלונדון. |
|
||||
|
||||
למה? |
|
||||
|
||||
גם עיוורת וגם משוגעת? |
|
||||
|
||||
האמת, שלא ממש התעמקתי בתגובות מלבד אחת או שתיים. עניין אותי מאוד המאמר שכתבת, גידי. מה שעוד יותר תפס אותי, היה שכבר מתוך השורות הראשונות הנחתי בלבי שאתה בטח מוזיקאי, חובב ספרות וכמובן אדם מעמיק. ולא יודעת למה, אבל השורות המאמתות את מחשבותיי לא אחרו להופיע. העיוורון שלך מהווה מגבלה וויזואלית הגוררת אחריה מגבלות נוספות - אשר שייכות רק לך. וברור על כן שתזדקק תמיד לעזרת אחרים. אבל מי שיאהב אותך, אהבת אמת ללא תנאי, ויש חיה כזאת - לא צריכה להפריע לה מגבלתך. נהפוך הוא - המגבלה שלך והבחירה של האישה שלך בך, על אף מגבלתך, היא נסיון גדול בעבורה להוכיח לך כמה אהוב אתה יכול להיות וכמה היא מוכנה להקריב למענך, גם כשאתה מוגבל. כי כפי שהיטבת לכתוב, לא העיוורון היא המגבלה, אלה השכל של האנשים שמקטלגים על פי המגבלה, ולא על פי אמות המידה הראויות והאמיתיות. וזהו גם כנראה, התיקון שלך. כנראה שבעברך היית ציניקן לא קטן שמאמין כי אין צורך להיעזר באף אדם. שבכל אנחנו מסוגלים לבד. ולמה אני חושבת כך? כי אני במקרה חוזרת בתשובה זו השנה הרביעית ברציפות וכן, אני מאמינה בגלגול נשמות ובתיקון. ויש לי הרצון והתחושה העזה כי אני יכולה לעזור לך מאוד. ואף על פי האידיאולוגיות האולי שונות, אני חשה בדמיון רב השורר בינינו. אתה יכול לכתוב לי לכתובת האימייל אם הינך מעוניין בכך. ישמרך האל. |
|
||||
|
||||
ציטוט מהספר של ז'ק לוסריה 'ויהי אור'. שם למדתי שעיוורון הוא לא מיגבלה בעצם. כי כולנו חושבים שאם בן-אדם לא רואה את העולם שאנחנו רואים פיזית, אז הוא בעצם לא רואה. וזה כל-כך לא נכון. משהו קטן: "i saw light and went on seeing it through i was blind..until i was nearly 14 i remember calling the experience "my secret". the amazing thing was that this was not magic for me at all, but reality. Sighted people always talk about the night of blindness , and that seems to them quite natural. but there is no such night, for at every waking hour and even in my dreams i lived in a stream of light" והנה ציטוט שהוא לא ממש קשור למה שאמרתי, מהספר, אם אתמצת את זה היציאה לחירות של הידיים :when i had eyes, my fingers used to be stiff, half dead, but now each one of them started out on its own. .ALL I NEEDED IS TO LEAVE MY HANDS TO THEIR OWN איילת שלפעמים מאד עיוורת...
.. divices, i had nothing to teach them, unlike eyes, they were in earnest, and from what ever direction they approached an object they covered it, tested its resistance, they measured it for height and thickness. but most of all, having learned they had fingers. they used then in an entierly new way, |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |