בתשובה להמסביר לצרכן, 13/03/05 1:36
קו-דה-פה 286366
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להמסביר לצרכן יום א', 13/3/2005, 8:05
טוב, האמת שגם אני בתגובתי הקודמת עשיתי פישוט-יתר כשכתבתי שזו הנחת המוצא ואז זה טוב שהיא מובנת מאליה. כמו שאני רואה את זה‏1, המשחק הלוגי הוא טיפה יותר מורכב: יש כאן שני סוגים של הנמקות. סוג אחד הוא הנמקות כלכליות-מדעיות: כאלו שעושות שימוש בכלי "מדע הכלכלה" - הגדרות ונתונים כמותיים מדידים, וטיפול מתמטי בהם. זה התחום של ביכלר וניצן, וכנראה של מרבי חוקרי הכלכלה באקדמיה; כנראה שב"נ מרחיבים את גבולות הגזרה של התצפיות וההבחנות גם אל הפוליטיקה. הסוג השני הוא כל שאר ההנמקות, נקרא להן "חיצוניות": פסיכולוגיות, סוצילוגיות, כאלו שנובעות מטיעוני אינטואיציה וניסיון על התנהגות צרכנים ומנהלים, וכו'. כל אלו אינם תחומים שבהם ביכלר וניצן מתיימרים למומחיות‏1, אבל לצרכים מוגבלים (מייד נראה) מותר להם להתשתמש גם בהנמקות כאלה.

ובכן, המשחק הלוגי הוא כזה: ביכלר וניצן (וובלן) מניחים תיאוריה, הכוללת את הנחת המוצא האמורה (שאיפה למקסום רווח יחסי), במסגרת מדע הכלכלה (המורחב). הספר (והמאמרים?) שלהם עוסקים בעיקרם בלהראות - באמצעות מדע הכלכלה (המורחב) שהתיאוריה הזו מתיישבת עם הנתונים האמפיריים, מכל מקום יותר טוב מתיאוריות אחרות (ומקובלות יותר, נניח שאיפה למקסום רווח אבסולוטי). על-ידי כך הם מראים שהתיאוריה הזו, ובכללה הנחת המוצא, כנראה נכונה, מכל מקום יותר מהמתחרות.

לכאורה, אין צורך ואין טעם להצדיק את הנחת המוצא גם בהנמקות חיצוניות: ההתאמה או האי-התאמה של התיאוריה לנתונים האמפיריים היא ההנמקה הרלוונטית היחידה בעד ונגד הנחת המוצא. אפשר להניח הנחות-מוצא כלכליות שסותרות כל אינטואיציה שיש לנו; אם הנתונים ייתמכו בתיאוריה יותר מבכל תיאוריה אחרת, נצטרך לקבל את ההנחה. ולהפך: אם הנחות מוצא מובנות-מאליהן אינטואיטיבית מובילות לתחזיות שסותרות את הנתונים האמפיריים, יש לזנוח אותן.

כל ידע זה היה יכול להיות נכון אילו המדע כאן היה מאוד מדויק, והגדרותיו ומדידותיו מוסכמות על כולם ללא חילוקי דעות. למרבה הצער, אין זה כך. לכן, אם הנחות המוצא נראות שגויות מנימוקים חיצוניים, אז גם אם החוקרים מראים התאמה מופלאה בין התיאוריה למציאות, נחשוד שאולי הפיתוח המדעי שגוי. לכן, יש טעם בהצדקת הנחות המוצא בנימוקים חיצוניים. אבל זה לא המשחק המרכזי כאן, ו"חובת ההוכחה" החיצונית היא חלשה: במגרש של ביכלר וניצן, אין טעם לנסות להראות בנימוקי פסיכולוגיה, אינטואיציה ותורת הניהול שההנחות שלהם בהכרח נכונות, או סבירות יותר מההנחות המתחרות; את כוחן האמיתי הן צריכות להראות במגרש המדעי-כלכלי. כל מה שנימוקי הפסיכולוגיה, האינטואיציה ותורת הניהול צריכים לעשות הוא לשכנע שההנחות האלו לא מופרכות, לא שערורייתיות מדי.

‏1 דיסקליימר: לא קראתי את הספר. מה שנכתב כאן מבוסס רק על רשמים שלי מן האייל.
קו-דה-פה 286435
המסביר לצרכן • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום א', 13/3/2005, 17:03
אם הבנתי מה שאתה אומר אז אני לא מקבל את ההגדרה שלך ל"מדע הכלכלה" בנפרד מהנמקות "חיצוניות" פסיכולוגיות וכו'. נדמה לי שגם ב&נ לא יסכימו איתך. למיטב הבנתי אי אפשר לעסוק בכלכלה רק עלידי איסוף נתונים אמפיריים וניתוחם באופן מתמטי. למשל, הטענה שאומרת שמחיר כל מניה בשנים 1990-2000 היה יחסי למחיר המניות האחרות בשוק, איננה טענה כלכלית אלא טאוטולוגיה פשוטה הנובעת מהגדרת המילים "מחיר" ו"שוק". אפשר להתאים את זה לגרפים מהטבלאות של פורבס ולהוסיף קצת מתמטיקה אבל לא ממש צריך. לא לומדים מזה שום דבר כלכלי.

טענה אחת של ב&נ היא (בלשונך) "קיימת שאיפה למקסום רווח יחסי". זו לדעתי טענה כלכלית *בגלל* שיש בה היבט פסיכולוגי - "שאיפה". ואת ההיבט הפסיכולוגי הזה שום ממצאים אמפיריים לא יוחיכו. כי אי אפשר לבדוק "שאיפה" של אנשים. אפשר רק לבדוק את תוצאות השאיפה ואם הן מתאימות לשאיפה אפשר להניח (כתאוריה) שיש כאן יחסי סיבה ומסובב. אבל את הקשר הזה, הממצאים האפיריים לא יוחיכו.

על כל פנים, את הטענה/הנחה הזו של נ&ב אני מבין ומקבל. בתגובתי הקודמת אף הסברתי מדוע המנכ"ל (בייחוד בימי שני וחמישי) מעוניין להגביר, להאדיר, להלל ולשבח את רווחיה של חברתו יחסית לחברות אחרות - בימים אלו עיסוקו הוא במכירת חברות (ולא במכירת תרופות). וככה מוכרים חברות.

אבל את הטענה השניה, היותר מובלעת, שלהם (וגם של גיל וובלן) אני לא מקבל. ובלעדיה לא נשאר בתאוריה שלהם כלום. הטענה השניה אומרת שמנכ"ל החברה עוסק *אך ורק* במכירת החברה ואיננו עסוק בכלל בייצור ומכירת תרופות (או מוצרים, באופן כללי). לדעתי, טענה זו איננה נתמכת בממצאים אמפיריים *עקביים* וגם סותרת את האינטואיציה (=הגיון פשוט). כי אם "טבע", למשל, לא תייצר ותמכור תרופות אלא תעסוק רק במכירת מניות, מהר מאוד לא יהיה להם מה למכור. לכן אני טוען שמכירת המניות הוא מוצר לוואי של מכירת התרופות ולא יכול לבוא בלעדיו, חוץ מבמקרים של נוכלות לשמה.

עכשיו, אם נ&ב טוענים ש*כל* החברות הנסחרות בבורסה אינן עוסקות בייצור אלא רק במכירת עצמן, אני משיב שקשה לי ליישב את זה עם הממצאים האמפיריים שאני מוצא על מדפי הסופרמרקט. ואם הם טוענים ש*יש* בשוק חברות קש שעסוקות רק במכירת עצמן, אז אני מסכים אבל טוען שזה לא עניין כלכלי אלא משטרתי (וכשתופסים אותם הם יושבים בכלא - ראה Enron).

ולבסוף, בגלל שאני מניח שנ&ב הם כלכלנים ולא שוטרים ואני גם מניח שהם היו בסופרמרקט, אין לי אלא להסיק שעדיין לא הבנתי את טענתם או, במחילה, שהם מדברים שטויות.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות