בתשובה לאורי רדלר, 06/03/05 12:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ע"פ הנתונים מדובר בממוצע של למעלה מחצי מליון עותקים מכל ספר. "בית בודנברוק" של תומס מאן מכר 1305000 עותקים (http://www.lesekost.de/philo/HHLPH03.htm). אתה לא חש שיש כאן משהו מופרך? ונניח שאלו המספרים? מה משמעותם? "בדיחמין" אולי מכר יותר עותקים מ"תמול שלשום". האם זה מחייב הענקה מיידית של פרס ישראל לדידי מנוסי? אני חושב שיש בכך אירוניה שקישון כנראה לא היה יודע להעריך, שהוא, האריסטוקרט של ארצות הקיר"ה, נזקק לטיעונים של מוכרי הקסטות בשוק הכרמל. באשר לעיתוי, הרי מותר לנו לקחת דוגמה ממנו עצמו, שלא פיספס שום בדל הזדמנות, כדי להטעימנו, עד כמה איננו ראויים לו בבחינת "אין נביא בעירו"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה מופרך כאן בדיוק? טענת שקישון הוא שקרן שהעלה טענות שאין להן רגליים ("שמועת הצלחתו הגיעה אלינו בעיקר, מפיו עצמו") ועכשיו, נוכח העובדות השונות, אתה פוצח בהגיגי נפל כך שמכירות ספרים אינן עדות לאיכות? האם מישהו טען אחרת? האם קישון טען אחרת? למעשה, קישון עצמו כתב: "כל כהן בממלכת ההומור, ברגע שהוא מתחיל לכתוב על רמה גבוהה מדי, הפופולריות שלו תתגמז פלאים... מה אפשר לעשות נגד זה? לכתוב בינונית, למטה רמתך... כל פעם שההצלחה מאירה לי פנים אני חושש שעשיתי משהו בינוני." אגב, אפילו ל"ממוצע" שעשית אין על מה לסמוך. קישון כתב בסך הכל 22 ספרים, ספרי סטירות, מחזות ומערכונים. שאר 50 הספרים שיצאו בגרמניה היו אסופות למיניהן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |