|
אני יכול להעלות בעיני רוחי את העורך הדין הנכבד, אחיו של עורך דין יותר נכבד, כותב את ספרו עם בוהן זקורה החותכת את האוויר (או כמו שאומרים ביידיש: אר מעכט מיטין גרובאן פינגער) כי כך הפילפולציה מחליקה בגרון בנעימות יתר. עו"ד נכבד: החומש והפוסקים מביעים את דעתם על האשה בנחרצות, ושום פלפול לא יעזור כאן: אשה פסולה לעדות, בדיוק כמו חרש שוטה וקטן, נשים דעתן קלה, עשרה קבין של שיחה... ועוד ועוד. צויין כאן שהאשה צריכה לצאת לעבודה כדי שבעלה יוכל לממש את יעודו בלימוד התורה. זאת בניגוד להתחיבותו בכתובה, תחת החופה, במעמד רבנים "חשובים", שהוא, הבעל, יספק את כל צרכיה. מכל צרכיה הוא בוחר לספק את עונתה בלבד...
|
|