בתשובה להאייל היפאני, 03/03/05 7:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע הכנסתי את ישראל? אולי מפני שאני באמת מנסה להבין מה בוש רוצה. אין בלבנון נפט או אינטרסים אמריקניים מיוחדים. אבל מה שיש ללבנון אלו שתי שכנות: ישראל וסוריה. כלומר, הפעילות בלבנון חייבת להיות קשורה באינטרסים שלו לגבי שתי שכנות אלה, ולכן איני מרגיש מחוייב להמציא לך מזכר פנימי של הבית הלבן. הערכות אמ"ן מתפרסמות בשל טעמים רבים, הרבה יותר מאלה שפירטת. למשל, הן לעיתים רוצות לייצר לחץ על מקבלי החלטות לפעול בכיוון האיום שהן מדווחות עליו. כשמדובר במשהו שראש אמ"ן עצמו אומר, בד"כ אין הדברים מעוותים כפי שאתה מנסה להציגם. ההערכה נוטית להיות קרובה מאוד למציאות, אם לא תיאור מדוייק שלה. אל תזלזל בהן. אגב הצהרות, אתה מזלזל באמ"ן אבל מייחס חשיבות גדולה לאמירה של שגריר. מובן שהשגריר מעוניין שאירן תחשוש, אבל האם אירן צריכה לחשוש? האם השגריר באמת מייצג את אדוניו? עיון קצר בדברי בוש ובמעשי האמריקנים בפועל מראה שאין לאירנים מה לחשוש, והם באמת מתנהגים בהתאם - ללא חשש. לגבי פתיחת השוק, הדוגמה שלך לא טובה. סין ורוב מדינות חבר העמים לא נפתחו למערב בשל יוזמה מערבית, אלא בגלל שהמנהיגות במדינות אלה החליטה לשנות כיוון ולפתח את האוכלוסיה, ואז הצטרפה מיוזמתה לקהילת המסחר. כלומר סדר השתלשלות העניינים היה הפוך ממה שמרומז בתגובתך. בפועל, קודם הייתה החלטה שילטונית לעבור לכלכלת שוק, וזו גררה את הפתיחות למערב. המצב באירן שונה לחלוטין: השלטון לא מוכיח שברצונו להיטיב עם ההמונים - נהפוך הוא. לכן, כל הזרמת כסף מהעולם לאירן תגיע לחשבונות של סוהא.. סליחה - האייטולות. לגבי הוספת קרי לדיון: כפי שכבר ציינתי, איני מעדיף מפלגה אמריקנית או מועמד נשיאותי כזה או אחר, בטח שלא על פי הצהרות הבחירות שלו. אין לדעת מה היה עושה קרי, ולכן אין מקום להשוואה. הביקורת שלי מתמקדת אך ורק בתפקוד הנשיא המכהן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים איתך לגמרי. לנסות לבדוק מה בוש רוצה על פי מה שטוב לישראל זו נקודת מוצא קצת מוזרה. אמרת - "אולי סוריה מפסידה בשני המקרים, אבל לא בטוח שישראל מרוויחה. אני סבור שלמרות הפרות שקט ספורדיות, המצב בלבנון מיוצב יחסית כרגע, וסוריה עצמה כבר לא מאיימת על ישראל מזה שלושים שנה ויותר. הכנסת כאוס למערכת לא מבשר טובות לשכנה מדרום ללבנון. תיקח לדוגמה את התחרות בין כל הפלגים הפלסטיניים - כשמישהו רוצה להיות פופולרי יותר מהאחר, הוא מייצר פיגוע ראווה. פתיחת הפרלמנט בלבנון עלול ליצור תמריץ נוסף לחיזבאללה לשגר כמה מטחים לשכונה של דורון הגלילי." כמו שנאמר 'אני לא מוצצת בזה שום דבר טוב' בלבנון אין נפט אבל יש אינטרס בטחוני כלכלי סורי מהמעלה הראשונה. מעבר ל'חזון בוש' על דמוקרטיה וחופש, לאחר פעילות ארוכת טווח של ארה"ב, סוריה נמצאת כרגע במצב מטורף, הפוך מזה שבו נמצאה רק לפני כשלוש שנים. איך שאני רואה את זה, האינטרס האמריקאי הוא - כל מי שינסה לחבל באינטרסים האמריקאים במזה"ת ימצא שכס השלטון שלו מתנדנד תוך זמן קצר. מעבר לכך, ב'מלחמה בטרור' ארה"ב יכולה להגיע לתוצאות ממשיות במידה וצבא לבנוני בסופו של דבר ישלוט במערב הפרוע. לישראל ישנו תפקיד משני אם בכלל במהלך הזה. כמו שאמרתי ואתה התייחסת לכך בהיפוך, יש לי הערכה גבוהה לאמ"ן. יש לי הערכה פחותה בהרבה לאלו שמדליפים ומפרסמים את אותן הערכות תוך שהם משמיטים חלקים שלא מתאימים לאידיאולוגיה העכשווית שלהם. יש לי גם הערכה גבוהה ליכולתו של הביון האמריקאי, אתה זוכר איך הממשל התעלל בדוחות לפני הפלישה לעיראק? אני לא יודע למה אתה מניח את אותן הנחותלגבי השגריר. לאיראן יש סיבה יותר מטובה לחשוש מארה"ב ולא רק במישור הצבאי. אם נקח את מה שקרה בעיראק, מה שקרה בלוב ומה שקורה בלבנון אפשר להניח שארה"ב משתשמשת בחרב 'חילופי השלטון' כנשק החדש במזה"ת. תקח את מה שתום פרידמן כותב כבר שניתיים על מה שהוא רואה באיראן ותוכל להגיע להנחה שאולי ארה"ב מפעילה לחץ פוליטי פנימי שמתבשל על אש קטנה עד שיצא מכלל שליטה. לגבי פתיחת השוק, הדוגמה שלי טובה אם יודעים את הפרטים. סין לא החליטה יום אחד שבא לה להתחיל להרוויח כסף. אתה זוכר את הטבח בכיכר? סין עמדה מול שוקת שבורה ומול אוכלוסיה שמתחילה להרים את הראש (בעידוד אמריקאי כמובן). האמריקאים ממש הוליכו את סין באף כלפי קפיטליזם וללא הסכמתם סין לא היתה יכולה להכנס לארגון הסחר העולמי וכו'. חיבוק הדב האמריקאי היה מתוכנן, צעד אחר צעד במשך שני עשורים. אני לא מבין בכלכלה כלום, והדיונים בנושא באייל הם סם שינה טבעי עבורי, אבל אני די מאמין בתיאורית המקדונלד. הכנסתי את קרי לדיון כי אתה אמרת "וכן, אם זה לא היה ברור עד עכשיו, לדעתי, אם בארה"ב היה נשיא אחר (ואני לא מדבר במונחים של טיפש או חכם, אלא פשוט בעל אינטרס אחר מזה של בוש), היית רואה התנהלות אחרת לגמרי מצד אמריקה." ואני הכנסתי את קרי מאחר ובן גוריון כבר פרש. יכול להיות נשיא בעל אינטרסים פנימיים אחרים, זה כן, אבל אני לא מאמין שמלבד הניואנס והסטייל יהיה נשיא שיקח את ארה"ב לכיוון אחר בנושא מדיניות חוץ ולו מהסיבה שלא הוא קובע אותה עד כמה שזה נשמע מדהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משל עתיק אומר, שלא כל מי שקובר אותך בחרא רוצהברעתך, ולא כל מי ששולף אותך משם מעוניין לעזור לך. האופי של החיבוק הטקסני החמים באפגניסטן, עירק ועתה בלבנון עלול להתברר כחלום הבלהות האזורי. כשכל המאמצים האלה על המדינות שאינן מהוות איום מיידי (עירק "נשק המוני", סוריה "סיוע לנשק המוני?", אפגניסטן "היה בן לאדן?") נראים תמוהים כשהם באים בחפיפה אחת עם חדלות האישים מול האיומים הבולטים יותר - מדינות הגרעין החדשות (ואלו שבדרך). בנושא הלחץ הפוליטי על אש קטנה, בחדרי חדרים, ובמחסן של רותי מקומה ראשונה, אתה ממשיך להעלות חיוך על פני. ראה בנושא זה גם את הקישור של רב"י: ארה"ב של בוש אינה נוקפת אצבע במישור הדיפלומטי, ולא נראה גם שיהיה איום צבאי או פעולה צבאית עד הנשיא הבא לפחות (ואני מתערב איתך על ארוחה בחומוסיה הכי טעימה שאתה מכיר בישראל). סין אכן עברה תהליך ארוך עד שנכנסה ל WTO ב 2001. תהליך זה היה כמובן הפוך לחלוטין לתהליך שבוש מציע לאירן: קודם סין שינתה מגמה מקומוניזם להרבה פחות קומוניזם, ורק כעבור כ 15 שנה של צמיחה *הירשו* לה ארה"ב והאיחוד להיכנס כחברה ב WTO. המצב באירן הוא קצת הרבה אחרת, כפי שכבר כתבתי: אין תחילת רפורמה, ולכן חברות ב WTO עכשיו תזרים כסף רק למנגנונים שבשליטת האייטולות. אגב מקדונלד ותאוריית המק - זו דוגמה מצויינת לפתיחות הסינית *טרם* הכניסה ל WTO. מקדונלד כבר פעלה בסין מ 92, בדומה לחברות זרות אחרות, שלא חיכו לאיחוד ולארה"ב שיצרפו את סין ל WTO. נעזוב את השמות של הנשיאים הפוטנציאליים בצד, ברשותך, ונתמקד במשהו שנראה לי בעייתי בתפישתך: מדוע אין לנשיא השפעה על מדיניות חוץ? מדוע שלא יהיה הבדל בין נשיאים על מדיניות חוץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ההשלכות שיהיו למדיניות ארה''ב על ישראל, יכול להיות שאתה צודק ויכול להיות שלא. בדקתי שוב ומצאתי שעד כה כל הטיעונים שלי התייחסו לאינטרסים אמריקאים נטו ולא התייחסתי לכך מנקודת השקפה של 'זה טוב ליהודים'. אם אתה רוצה לדבר גם על זה, בסדר, אבל זה לא עונה לטיעונים שאני הבאתי. אם אתה מחייך זה טוב. קשה לי, כמו שכבר אמרתי, לנתח את המצב כאשר אנו מקבלים את כותרות העיתונים כ'פשט'. אני לא מתיימר להיות פרופסור ליחסים בין לאומיים אבל ההסטוריה עד כה מלמדת שברוב מוחלט של המקרים, בכל הממשלים, הנסתר היה רב מהגלוי וכאשר משתחררים מסמכים ופרוטוקולים האמת מתגלה כאפילו הפוכה מהכותרות של אותה התקופה. אני מעדיף להמשיך את הוויכוח על האמת המוחלטת וכדורי בדולח בבית האבות. אפשר גם להיפגש ו'ללכת מכות' בפיצריה טובה בביקור הבא שלי בישראל בעוד חודשיים. עכשיו אתה קצת מדייק לגבי סין אבל שוכח שבתחילה הבאת דברים לא נכונים או מבוססים, לא יפה. אני עדיין טוען שארה''ב לא סתם 'הרשתה' לסין להיכנס לארגון אלא עשתה זאת בחיבוק דב. באיראן יש תחילת רפורמה מקרטעת, 'סתכל על הבחירות. יותר חשוב, יש תחילת תסיסה שמאפיינת את מה שקרה בסין ובשאר מדינות דיקטטוריות. התמיכה והבחישה של ארצות הברית בקלחת הסטודנטים האיראנים היא משמעותית ומפחידה את האייטולות יותר מאשר איום בפעולה צבאית. טענת שכל נשיא אחר היה פועל בצורה שונה. לנשיא יש משקל גדול מאוד בנושאים פנימיים כגון הפלות וחוקים חברתיים והסמכות שלו במינויי שופטים היא מכריעה ומעצבת. כפי שהחוקה היא גבולות הגזרה של הנשיא בנושאי מדיניות פנים ואפילו הוא לא יכול להתעחם ממנה הרי שבתחום מדיניות חוץ ה'חוקה' באה בדמות מערכת דיפלומטית בטחונית מקצועית הקיימת באופן בלתי תלוי בממשל והיא זו שמגישה לו את חוות דעתה, מסקנותיה והמלצותיה. הנשיא יכול להוסיף או להשמיט ניואנסים מסויימים אך לא יכול להתעלם מהמלצות אלו ועליו לבחור דפ''א מבין מספר אופציות דומות עד מאוד. זה מה יש. נשיא שיחליט להתעלם מאותה מערכת או לעשות משהו המנוגד לדעתה, לא יחזיק מעמד בבית הלבן ובטח לא ייבחר בשנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גם כשהתייחסת לאמריקנים בלבד בסעיף לבנון, עדיין לא עניתי על התהיה שלי בנושא ההתעקשות הטקסנית לטפס על מטרות קלות אבל לא דחופות (עירק, סוריה, לבנון) מול הרתיעה שלו להתעסק, לפחות באותה רמת הצהרות, במטרות הקשות והדחופות (אירן, צ' קוריאה). 2. נכון שהרבה פעמים רב הנסתר על הגלוי, אבל הטענה שלי שאין כאן גם כל כך גלוי... זה לא שאני רוצה להגיע לכדורי בדולח ופילים מחרסינה, אבל קצת משעשע לנהל ויכוח כשמצד אחד אני טוען "תראה, לא קורה כלום" ומהצד השני ניסיון ההפרכה שלך הוא באופן קבוע "אבל אל תשאל מה קורה מאחורי הקלעים". 3. כל הזמן דייקתי לגבי סין (גם אם רמת הפירוט לא שווה בכל התגובות), אבל אתה לא מדייק לגבי אירן: איזו רפורמה מקרטעת? פיספסתי איזו כיכר טייננמן בטהרן? איזה אופוזיציונר שמצהיר הצהרות פתיחות למערב? האם לא מזמן אפילו המתירנות הקלה שהושגה נסוגה לאחור כחלק ממאבקו של חמינאי בהסרת הרעלות? בדיקטטורה תמיד תהיה תסיסה. גם בדומקרטיה יש כזו. העניין הוא זה: כשאתה מספק כסף לפקק של הבקבוק (השלטון) ולא לנוזל התוסס (הסטודנטים), התסיסה רק תדעך. צירוף אירן ל WTO ללא דרישות כלשהן לרפורמות או אפילו במישור הגרעיני משול לחיזוק הפקק של הבקבוק. 4. לנשיא, שהוא מנהיג העולם, יש השפעה ניכרת הן במדיניות פנים והן בחוץ. ייתכן דווקא שאפילו יותר במדיניות חוץ, מאחר ומשטר החירום הקבוע בו נמצאת ארה"ב מאז ספטמבר אילבן מספק לממשל הנוכחי תרוצים בשפע לספק מליארדים למכונת המלחמה. בכלל, זה שאתה קורא לכל הקמפיין הזה של "ציר הרשע", שהצליח כבר לשקוע באפגניסטן ועירק כ"ניואנסים מסויימים" של נשיא כזה או אחר, קצת מנוגד לשינויים מרחיקי הלכת שאנחנו רואים בין הנשיאים בתחומים אלה: יש נשיאים של תקופות שלום ויש נשיאים של מתיחות ומלחמה. ויאטנם לא התרחשה בתקופת קנדי, אבל קרתה מייד עם לינדון ג'ונסון. בוש האב והבן פלשו לעירק, אך לא היו פלישות כלל בתקופתו של קלינטון, שנבחר פעמיים (ואין צורך להזכיר שגם בוש הבן הבחר פעמיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויאטנם לא התרחשה בתקופת קנדי, אבל קרתה מייד עם לינדן ג'ונסון? (ג'ונסון היה סגנו של קנדי, קנדי החל להזרים יועצים לויאטנאם, בכלל מומלץ הספר של דויד הלברסטם The best and the brightest http://www.randomhouse.ca/catalog/display.pperl?1588...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ויאטנם" כמדינה חצויה וכבעיה בין גושית התקיימה, כמובן, מזה זמן מה, אולם אני התכוונתי כמובן למלחמת ויאטנם. ההבדל הגדול בין קנדי לג'ונסון היה שהראשון לא נכנע ללחצי המטכ"ל והסתפק בשליחת יועצים ואיסוף מודיעין, בעוד שהשני, הפציץ את הנוי כ 9 חודשים בלבד לאחר הרצחו של הראשון, וסלל את הדרך למלחמה כוללת בכהונתו השניה. זה שהוא היה ה"סגן של" לא ממש עושה רושם. כידוע, הוא מונה ע"י קנדי לאחר היסוסים רבים במהלך מירוץ נשיאותי צמוד מול ניקסון, למרות שהיה רחוק מאוד בדעותיו מאלו של קנדי. ג'ונסון, למרות היותו דמוקרט, היה חבר בכיר בארגון ימני אמריקני בשם 8F. מתוך הקישור הבא: http://www.spartacus.schoolnet.co.uk/USAjohnsonLB.ht...
The voters had rejected Goldwater's aggressive policies against communism and Johnson won a landslide victory. What the American public did not know was that Johnson was waiting until the election was over before carrying out the policies that had been advocated by his Republican opponent, Barry Goldwater |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שכחתי, אני פשוט בעיצומו של שבוע קצת עמוס. 1. כבר עניתי על כך. אפשרות סבירה היא שבממשל סבורים שעימות ישיר עם איראן יביא ליותר נזק מתועלת ולכן הם נוגסים מסביב במשענות האסטרטגיות שלה. 'אסטרטגיה של גישה עקיפה' הוא ספר שמומלץ בחום בהקשר הזה. הפיכות חילוניות/דמוקרטיות במדינות הלווין או מדינות שכנות יכולות לערער עוד יותר את היציבות באיראן ואיתה את מרווח התמרון שלהם. 2. אתה טוען 'תראה לא קורה כלום' ומביא כותרת מעיתון. אם נחיה לפי כותרות בעיתון הרי שרוברט פיסק 'שולט' וישראל היא אימפרית הרשע. מעבר לכך, כבר הסברתי לך שבמבחן הזמן כותרות העיתונים לא תמיד משקפות את המציאות וכן לגבי הבעייתיות בהצגת כותרת מעיתון כאורים ותומים. טענת את 'לא קורה כלום' גם בעניין צפון קוריאה, אם אשלח לך מידי יום את הכותרות של היומיורי שימבון, ג'פאן טיימס ואסהי המדווחות על המאמצים של ארה"ב בשיתוף יפאן (המרכזות את הלחץ על סין) להתקדם בנושא, זה יהפוך אותי לצודק יותר? לא. 3. לא כיכר אחת אלא הרבה כיכרות. רק לפני כשנה פרץ גל גדול של מחאת סטודנטים באיראן אשר גלש לעימותים אלימים עם המשטרה ומליציות מקומיות. יהיה סיבוב נוסף. ישנם רחובות בהם מולות מעדיפים לא לעבור מפאת הסכנה לחייהם. כמו בכל דיקטטורה, ברגע שזה יגיע לנקודת האל חזור, בניין הקלפים יקרוס במהירות ותוכל לראות זאת בטלויזיה. 4. אני חושב שלא התקופה מתאימה עצמה למנהיג אלא להיפך. קלינטון היה מנהיג של שלום כאשר תחת אפו מתנהלת בפאקיסטאן רשת סחר של טכנולוגיה ומרכיבים גרעיניים אשר עיצבו את הבעיה מולה אנו עומדים כיום. בן לאדן היה בהישג יד בתקופה זו ולא נעשה דבר. אה, כן, העוצמה האמריקאית השמידה מפעל לאקמול בלוב. אז קלינטון היה נשיא של שלום או מלחמה? פיסניק או פסיכופאט? לא זה ולא זה, ההימור שלי שהערכות הממשל היו שכדאי להמשיך לגזור קופונים מהכלכלה הנהנית ממצב עולמי יחודי ולא לטלטל את הסירה. קנדי היה מותק אבל בהסכמים שחתם במזרח אסיה סיבך שורה של נשיאים שבאו לאחריו. מפרץ החזירים היה יותר מטומטם מכל דבר שבוש עשה עד כה ושנה מאוחר יותר הביא את העולם לסף מלחמה גרעינית. אז קנדי היה איש שלום או לא? לקרוא למשהו ציר הרשע או ציר לידה זה ניואנס וכך גם כל הקשקושים שמוקראים בנאום זה או אחר. מה שחשוב הם המעשים בשטח וההשלכות שלהם על האינטרסים האמריקאים. נשיא לא קם בבוקר אומר 'החלטתי שאני רוצה להלחם בטרור ועכשיו תקשיבו לי'. זה לא עובד כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצרתי את מה שנראה לי כהתפתחות של דיון חסר תוחלת בהמתנה לחדשות ועדכונים בתחום. להלן המעקב האחרון על ה"לחץ האמריקני הכבד" נגד הגרעין בעולם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...עם זאת, הגורמים האמריקנים ציינו כי שירותי המודיעין בארצות הברית אינם שותפים להערכות ישראל כי צפויה מלחמה באיזור או שאיראן תצליח להצטייד בנשק גרעיני." מתוך המבזק http://glz.msn.co.il/glz/news/0DD3AB0B584846A69ABF73... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחדל מתמשך - ועכשיו בועידה נגד נשק גרעיני: ציטוט של נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר: "ארה"ב היא האשמה המרכזית בכרסום בכוח האמנה. אף שהם טוענים כי ארה"ב מגינה על העולם מפני איום הנשק בעיראק, בלוב, באיראן ובצפון קוריאה, המנהיגים האמריקאים לא רק שזנחו את ההגבלות של ההסכם הקיים, אלא אף הודיעו על כוונותיהם לנסות ולפתח כלי נשק חדשים. כעת הם אף מאיימים להשתמש בכלי נשק גרעיניים נגד מדינות שאין בידן נשק כזה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף הכתבה, מגלה לעולם את אמריקה: בסוף הכתבה, "מודאגת" אך לא נוקפת אצבע: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העדכונים ממשיכים לזרום - לא זאת בלבד שארה"ב כלל לא בתמונה הדיפלומטית, אירן מרשה לעצמה להתקדם בחופשיות ולצפצף גם על היוזמה האירופית: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |