 |
הסכם השלום עם מצרים כמנגנון שאמור למנוע מלחמה הוא מנגנון גרוע. המנגנון הזה הוכיח את עצמו ככישלון לאורך כל המאה העשרים. כמעט כל ההסכמים שנחתמו עם מדינות דיקטטוריות הסתיימו במלחמה תוך פחות מ30 שנה. הסכם השלום שיפר מאוד את מצבה של מצרים מבחינה צבאית, במיוחד לאור קריסתה של ברה"מ.
אני מזכיר, שהסכמי השלום עם ירדן ומצרים הופרו למעשה כאשר החזירו את שגריריהם הביתה לפני כ 10 חודשים. אני לא טוען שזה כשלעצמו אסון בינלאומי, אלא שזה מלמד אותנו מה זה שווה. כלומר, ההסכם עמד בפני מבחן קטנטן כאשר פרצה אינתיפאדת אל-אקצה, והוא נכשל. מצרים וירדן העדיפו להפר את ההסכם על מנת להביע סולידריות עם הפלסטינים. המסקנה הפשוטה היא, שאם וכאשר יהיה למצרים יעד שאפשר להשיגו במלחמה, ההסכם לא יהווה גורם מונע או ממתן. המחשבה לפיה הנאמנות של מצרים לישראל כתוצאה מההסכם גדולה יותר מנאמנותה למדינות ערב האחרות, היא טעות, וזה המבחן האמיתי. ההסכם לא נועד כדי שאני אוכל לנפוש בסיני (מה שאני לא יכל לעשות היום, אגב).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש