בתשובה להאייל האלמוני, 24/02/05 13:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכל תחום בשוק יש בעיות אשר מקשות על ההחלטה. בבחירות, אספו את כל הבעיות יחד, והגדילו את עוצמתן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או, במילים אחרות, אין הבדל עקרוני, אם קיים הבדל הוא כמותי. מספיק טוב (יותר מזה אני כבר לא אקבל). עכשיו, נשאלת השאלה, מה הופך את ההחלטות בכל שאר התחומים (שכמו שהסכמנו, יש בהם בעיות שמקשות על ההחלטה) לנכונות *תמיד*, ואת ההחלטה בתחום הספציפי הזה ללא נכונה *תמיד*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שחשבתי. אתה לא באמת מאמין בטיעונים שלך רק רצית לצורך הויכוח להראות. אף אחד לא אמר שההחלטות בשוק נכונות תמיד. הטענה היא שהיצרנים יתחרו ויתנו שירות יותר טוב וכך הצרכן יקבל את מה שהוא רוצה בהתאם ליכולות ולמחיר. זה לוקח זמן, אבל זה קורה. ככל שיהיה פחות פיקוח ופחות קשיחות, הציבור יקבל יותר במדויק את מה שהוא רוצה. לעומת זאת, בבחירות, לקחו את כל העיוותים וקשרו אותן יחד. היכולת של אדם המתמודד על הגיון היא קטנה מאוד ומי שמנצח זה כל מיני ליצנים עוברי מסך ו/או תחמנים מדופלמים המתמחים בטריקים אפלים. וככל שתקשור יותר דברים בחבילה, וככל שתתן לשלטון יותר כח כך יש יותר סיכוי שהמצב יהיה יותר גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא כן מאמין בטיעונים שלי. נכון שאני לא מאמין בטיעוני קש שאתה חושב שטענתי, אבל זה סיפור אחר. "הטענה היא שהיצרנים יתחרו ויתנו שירות יותר טוב וכך הצרכן יקבל את מה שהוא רוצה בהתאם ליכולות ולמחיר. זה לוקח זמן, אבל זה קורה. ככל שיהיה פחות פיקוח ופחות קשיחות, הציבור יקבל יותר במדויק את מה שהוא רוצה." אז, אולי תסביר לי למה זה לא קורה בדמוקרטיה? בכל הדמוקרטיות המודרניות בעולם יש סה"כ כמה מאות מערכות בחירות, אם זה היה נכון, צריכה הייתה מפלגת איו"ב להבחר סוף סוף באחת מהן ולהשאר בשלטון. "לעומת זאת, בבחירות, לקחו את כל העיוותים וקשרו אותן יחד" אבל, כרגע אמרת שה"עיוותים" לא משפיעים בלווך הארוך. "היכולת של אדם המתמודד על הגיון היא קטנה מאוד ומי שמנצח זה כל מיני ליצנים עוברי מסך ו/או תחמנים מדופלמים המתמחים בטריקים אפלים. " אהה, להבדיל מהשוק? " וככל שתקשור יותר דברים בחבילה" שוב, להבדיל מהשוק? "וככל שתתן לשלטון יותר כח" מה הקשר? "כך יש יותר סיכוי שהמצב יהיה יותר גרוע" וזו הסיבה שהעולם הדמוקרטי כל כך מפגר בכל כך הרבה מובנים מאחורי העולם האיו"בי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) ככל שיהיה פחות פיקוח ופחות קישור יש יותר סיכוי שזה יקרה ויותר מהר ויותר במדויק. לעומת זאת, אם המדינה תאפשר למכור רק בתים ירוקים למרבה הפלא, יהיו רק בתים ירוקים. ואם המדינה תדרוש ממך לבחור בין האפשרות שכל בתי ספר ילמדו 5 ימים בשבוע עד 4 או שישה ימים בשבוע עד הצהריים, למרבה הפלא הצרכנים יקבלו פחות במדויק את מה שהם רוצים. (כי חלק מהצרכנים רוצים עד 18:00, חלק רוצים עד 15:00 וחלק רוצים עד 13:00). ואם המדינה תדרוש שנצביע על כל המדיניות הכלכלית חברתית, בטחונית, חינוכית, מדינית, ושחיתותית יחד, נקבל מדיניות רחוקה מאוד ממה שאנו רוצים. 2) אתה חי בבית שמבטיח לא לדלוף אבל דולף? אתה נוסע במכונית שמבטיחה 13 ק"מ לליטר וכלל לא נוסעת? 3) הקישור בשוק אינו קושר את הכל בחבילה אחת. היא אינה אומרת לך לבחור בפעם אחת את הכל ל 4 שנים. כשאני הצגתי את האפשרות שתצטרך לבחור בכרטיס אחד את כל האוכל שלך ל 4 שנים טענת שאני דמגוג. 4) שלטון עם יותר כח זה אזרח עם פחות יכולת בחירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אמרת... אז אמרת. כאילו לא היה על זה דיון של שבעים תגובות. 2) כל המניות בהן השקעת עלו כמו שרצית? (לא היינו כבר בדיון הזה? היינו) 3) "הקישור בשוק אינו קושר את הכל בחבילה אחת" אה, לא? אני יכול לקנות קציצה של מקדונלד עם הלחמניה של בורגר ראנצ'? כן, גם כאן היינו. "היא אינה אומרת לך לבחור בפעם אחת את הכל ל 4 שנים." כמה פעמים אתה קונה בית? כמה פעמים אתה בוחר בית ספר לילדים? כן, גם כאן היינו. "אני הצגתי את האפשרות שתצטרך לבחור בכרטיס אחד את כל האוכל שלך ל 4 שנים טענת שאני דמגוג" אכן כן. משום שזה לא קשור לשום דבר שעלה בדיון הזה (או בדיון אחר שאני מכיר). רק שכחת להזכיר את פושעי אוסלו, ואת רבין. 4) שלטון עם פחות כח זה אזרח עם פחות ביטחון. יש דרכי ביניים, יש גווני אפור, לא הכל שחור או לבן, סטאלין או אנרכיה. סיסמה נבובה לא תפתור את כל חוסר ההסכמה, וחזרה על אותן סיסמאות נבובות שכבר הוסכם עליהן שהן נבובות סתם מאריכה את הדיון. יש לך מה להוסיף, או שמעתה נגזר עלינו לנוע במעגלים כשכל פעם תיזכר ב"הבדל" "חדש", וכל פעם אני אזכיר לך שיש שוק בו ה"הבדל" הזה לא קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארה"ב הייתה מדינה עם שוק חופשי למדי בשלב זה או אחר. נגיד, בסוף המאה ה-19. ובכל זאת, בשלב זה או אחר, בחרו המצביעים להחליף את מפלגת השלטון במפלגה שהבטיחה דווקא *יותר* ריגלוץ. הכיצד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן טבעי למדי, אף פוליטיקאי בארה''ב לא מנסה לנצח את הצד השני ב''אני ירגלץ יותר'' - הוא לעולם לא ייבחר כך. אפילו בוש, אחד המרגלצים הגדולים, מציג עצמו כליברל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילטון פרידמן ענה לשאלה הזאת עם ההתייחסות לחופש הביטוי. אם אין כלל גורף (חוקתי או לא) אז הנטייה של הציבור תהיה להשתיק את "השמאלנים הללו שמוציאים דיבתנו רעה בעולם", את "המסיתים הללו שאומרים על ראש הממשלה שהוא ****", את מפיקי הסטיקר "שלום חבר II", את המדברים נגד הדת הנוצרית, את אלו שמטיחים בקורת ברבנים, את אלו שמטיפים למען "הסוטים הללו", את "אלו עם העלים שרוצים לסמם את הנוער" וכו'. אבל אם תשאל את הציבור האם הוא בעד חופש ביטוי הם יגידו בוודאי. אותו דבר קורה בעניין רגלוץ, רק שכאן מדובר על מיעוטים שמעוניינים בהתערבות השלטון אל מול רוב אדיש. החקלאים רוצים הטבות, להם זה מאוד חשוב, והציבור חושב שיותר חשוב למנוע פרסומי תועבה מאשר לדאוג שכמה חקלאים יקבלו קצת רגלוץ. המובילים גם רוצים רגלוץ, והציבור מעדיף להצביע בשביל המפלגה שתמנע הגירה גם אם זה ייתן קצת רגלוץ למובילים. וכך זה נמשך. אם השאלה היתה האם אתה רוצה רגלוץ או לא, התוצאות *יכלו* להיות אחרות. אבל מכיון שהשאלה לא נשאלה, ומצד אחד עומדים אינטרסנטים ומצד שני ציבור שיש לו דברים מאוד חשובים אחרים ולא מבין שהוא הופך להיות עם של עבדים, הניצחון מגיע לרגלוץ. גם לגבי עצם שאלת הרגלוץ, יש לתומכי החופש בעייה לנצח. אל מול הציבור עומדות שתי עמדות. אחת מבטיחה שהמדינה תעזור לכולם ותתן לכולם מכסף שצומח על עצים. פרופסורים מלומדים מסבירים שלחגיגה אין מחיר ושהכסף צומח על עצים. לעומתם, עומדים אלו שמבטיחים דם, יזע ודמעות, האומרים שאין ארוחות חינם. מי ינצח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, הציבור טיפש ולא יודע לבחור בצורה אינטליגנטית. למה זה עובד בכל זאת בשוק החופשי ולא בבחירות חופשיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה האם הציבור יבחר נכון תלויה בשאלה. אם תשאל את הציבור איזה רכב הוא צריך לבחור לעצמו, אתה תקבל תוצאה בממוצע יותר טובה, מאשר אם תשאל את הציבור באיזו מכונית צריכים ליסוע תושבי גדרה. פיינמן, בספרו המונומנטלי - אתה בטח מתלוצץ מר פיינמן, מספר כיצד ספר עם דפים ריקים בלבד קיבל דירוג יותר גבוה מספרי לימוד אחרים. וזה עוד בלי לדבר על הנגיעה האישית של הבוחרים. התורה כבר הזהירה אותנו: "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הבדלים א. מי בוחר ומי נושא בתוצאות בשוק אתה בוחר, בסופו של דבר, בשביל עצמך. אם בחרת משהו גרוע או לא מתאים זו בסופו של דבר הבעיה שלך ולכן גם אין סיבה מהותית שתבחר שוב פעם באותו דבר גרוע. בבחירות הכלליות אתה בוחר גם בשביל אחרים, במלחמה הבאה של אריק ימותו גם הבנים של אלו שהצביעו יח"ד. אלו שהבנים שלהם לא מתו או שלא היו צריכים ללכת ולהלחם עשויים לבחור שוב פעם אריק בגלל שהוא מלך ישראל והם עשויים להמשיך ולסבור שהמלחמה הייתה "מן המוצדקות". בתוצאות של הבחירות הכלליות מישהו אחר עשוי לשלם... ב. הכרעה כוחנית (או משחק סכום אפס) מול העדר הכרעה ההכרעה הפוליטית היא הכרעה כוחנית, ברוב המקרים, רק איש אחד יהיה ראש הממשלה וגם אם נניח שהפוליטיקאים אכן היו מקיימים את המדיניות שהבטיחו ושקיום המדיניות הזאת אכן היה מוביל לתוצאות הצפויות (מה שהוא טענה בלתי סבירה בעליל) עדיין נשארת כמעט מחצית/שליש/רבע מהעם בלתי מסופקת. בשוק, כמות קטנה בהרבה של אנשים מאפשרת למוצר להתקיים. יש אולי רוב שאוהב לצפות בקורקבן של כריסטינה אגילה אבל זה לא סותר את האפשרות של אחרים להקשיב לרוברט וייאט. ג. בחירה בדבר עצמו מול בחירה בשליח שיביא את הדבר בשוק אתה בוחר בדבר עצמו, לאחר שכל ההחלטות לגבי איך הוא יושג כבר בוצעו - הדבר קיים או חייב להתקיים (אם מדובר בחוזה עתידי). בבחירות אתה בוחר במישהו שמבטיח לעשות משהו שאולי יוביל לדבר שאותו אתה מבקש. אם אתה מצביע ביילין משום שאתה סבור בטעות שהוא יגדיל את הקצבאות או ידבר עם אבו מאזן אתה עושה את זה משום שהגדלת הקצבאות או הדיבורים עם אבו מאזן הם מה שמעניין אותך ולא עצם העובדה שביילין יהיה ראש הממשלה (אלא אם אתה אשתו של ביילין נגיד). הפוליטיקאי מבטיח, אבל הוא לא מחוייב לקיים. אתה קונה ביגלה אוסם אחרי שכבר החליטו לייצר אותו וכמה מלח לשים בפנים, אתה לא בוחר את המנכ"ל של אוסם בתקווה שהוא אולי, אם יתחשק לו, יחליט להקים את מפעל הביגלה ויקבע את הכמות הרצויה לך של מלח. לסיכום בלי קשר לשאלה האם שוק חופשי זה טוב, רע, או לא נורא, די ברור שיש הבדל מהותי בין הליך הבחירה בשוק והליך הבחירה בבחירות ומכאן שאין סיבה להניח שתהליך ההיזון החוזר עובד (אם עובד) באותה צורה בשני המקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצר בזמן כרגע, אז רק אשתדל להבהיר נקודה בנוגע להבדל ג'. לא הגיוני להתייחס אל הבחירה הפוליטית כסחורות, אלא כשירות. העניין הוא, שגם בשוק החופשי לא ברור לחלוטין מה אופי השרות שתקבל1. מעבר לכך, לא אחת שירות רע יסכן את רווחתך וחייך לא פחות מהשלטון2]. 1. לדוגמה, אני נכנס למוסך ומצפה שמישהו באמת יטפל במכונית שלי. 2. כאשר מדובר במאבטח, ברופא או בכל אחד אחר שמשקל שירותו על חייך הוא רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שההבהרה הזאת עוזרת להפוך את המקרים לדומים. נכון שבמקרה של שירות אתה מבצע בחירה לפני שאתה רואה את המוצר הסופי אבל זה לא עיקר הטענה: זה לא רק שאתה לא יודע *מה* תקבל בשוק הפוליטי אלא שאתה לא יודע *אם* בכלל תקבל. כשאתה מזמין אינסטלטור שאתה לא מכיר לתקן את הנזילה באמבטיה אתה אולי לא יודע מה תהיה איכות העבודה אבל אתה יודע שהוא יבצע אותה (וממילא אתה משלם *אחרי* הביצוע). אם איכות העבודה יורדת מתחת לסטנדרט סביר של ביצוע (הנזילה תוקנה אבל הוא הפיל פטיש על הכיור ושבר אותו), יש לך גם קייס לדרוש ממנו לתקן את הדרוש תיקון ואם כלו כל הקיצין, יש בית משפט. מנקודת הראות המוסרית והחוקית, נותן השירות *חייב* לקיים את מה שהוא הבטיח. בשוק הפוליטי, ביבי יכול להבטיח שתהיה צמיחה בגלל שהוא יקצץ במיסים אבל אם בסוף לא תהיה צמיחה (וזה אפילו לא משנה אם הוא יקצץ או לא) לא תוכל לבוא אליו ולדרוש שיחזיר את הקול, יביא לך צמיחה תיכף ומייד או שיקצץ את המיסים - מבחינה חוקית ומוסרית הוא לא ביצע שום עבירה בכך שהוא לא קיים את הבטחתו. עוד הבדל קטן, בעוד שצינורות דולפים אנחנו יודעים שניתן לתקן והשאלה היא לכל היותר איך או מי, אין לנו שום ידיעה ברור לגבי אפשרות התיקון של בעיות החברה. אל האינסטלטור שלא הצליח לתקן את הדליפה נתייחס ככישלון ולא נזמין אותו שוב ולא נמליץ לחברינו. אל הפוליטיקאי שהבטיח צמיחה או את מיגור העוני ולא קיים נתייחס בסלחנות (ואולי אפילו נבחר אותו שוב) משום שאנחנו יודעים שהצמיחה ומיגור העוני לא תלויים רק בו (אם בכלל) ולכן הכשלון איננו בהכרח שלו אלא של הנסיבות או ההתנגדות מן הצד השני או מזג האוויר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תחליף אינסטלטור בחינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלפתי. אז? אה כן. תן לי לנחש. מרגע שהכנסתי את הילד שלי לבית ספר מסויים, באותה שניה נחתם גורלו, אין לי שום דרך לדעת אם הוא מקבל יחס טוב, אם נעים לו, אם מלמדים אותו משהו, אני מצוי בחוסר ידע מוחלט ואין לי דרך לדעת אם בית הספר הוא טוב או רע. עד שהוא סיים את התיכון (וגם אז אני אולי בעצם לא אדע). מכיוון שכך ברור ומובן מאליו שאי אפשר לטעון שיכולה להיות "יד נעלמה" בשירות כמו חינוך שהרי אין היזון חוזר - ההורים אינם יכולים לדעת אם בתי הספר הם טובים או רעים ומכאן שלא יטרחו להחליף בתי ספר ומכאן שלא יהיה תמריץ חיובי לבתי הספר הטובים ושלילי לרעים. ניחשתי נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחינוך מתקיימים שני תנאים שמתקיימים בפוליטיקה: א. לוקח זמן כדי לראות תוצאות (והתוצאות לא תלויות רק ב"מוכר"). ב. יש "מיקס" של מטרות. אתה לא יכול לבחור רק בי"ס שיעסיק את המורה שאתה רוצה לאנגלית, מורה שאתה רוצה למתמטיקה ויהיו בו הילדים שאתה רוצה כחברים לילדיך. כל הצבעה/קנייה היא פשרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך ברור לי מה אתה רוצה להגיד בזה. אם אתה מנסה לטעון שחינוך זה כמו פוליטיקה על פי ההגדרה *שלי* אזי אתה טועה משום שבשום מקום לא טענתי שאלו הם המאפיינים. בכל מקרה, לא ברור לי מה יוצא מזה שחינוך זה כמו פוליטיקה. אבל מאחר וזה ממילא לא, הבה נבחן את הטענות שלך: א1. זה שמשהו לוקח זמן לא אומר שאין היזון חוזר, זה רק אומר שהמחזור של ההיזון לוקח יותר זמן. בכל מקרה תמיד יש את הפידבק וההמלצות (או האזהרות) של הלקוחות הקודמים. א2. ישנם הרבה מאוד מרכיבים באיכות בית ספר יסודי, למשל, שניתנים לבחינה גם בטווח הקצר. אם מחטיפים לילד שלך מכות בבית הספר, אם רע לו או אם לא מעניקים לו ולבעיותיו תשומת לב מספקת אתה בהחלט תוכל לראות זאת ולהפיק את המסקנות. ב. בחיים, הכל פשרות. גם ההמבורגר של מקדונלדס הוא פשרה - אני לא רואה בזה משהו מיוחד דומה שאתה תופס את תהליך החינוך כמו תהליך שנועד להשיג מטרות ברורות וברות מדידה שיכולות להמדד רק בסיום התהליך - שהרי לא מראים לחמור חצי עבודה. אבל לחינוך אין מטרות אובייקטיביות ואין לנו דרך למדוד או לדעת את איכותו באופן אובייקטיבי. בסופו של דבר, החינוך הטוב הוא מה שההורים רואים כחינוך טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיוצא מזה שחינוך הוא כמו פוליטיקה הוא (שלשיטתכם) לא נוכל להפעיל עליו את רעיונות השוק החופשי, כמו (שלטענתכם) אי אפשר להפעיל אותם על פוליטיקה. שאר התגובה שלך מתאימה, לדעתי, גם לתיאור הפוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב זה כבר קצת מוגזם. שאר התגובה שלי אולי מתאימה לתיאור הפוליטיקה אבל, כפי שציינתי בתחילת דברי, מאפיין הטווח הארוך והפשרה איננו מה שמייחד את הפוליטיקה והופך אותה לבלתי ישימה לגבי היד הנעלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עליי להודות שלא התכוונתי לטעון בשום שלב שבחירה בשוק ובחירה בשוק המפלגות הן זהות או דומות מאוד. בסך הכל עשיתי ניסוי מחשבה קל עם סעיף ג'. עוד דבר שעכשיו חשבתי עליו זה שגם בפוליטיקה המטרות הן לא חייבות להיות דבר חומרי או ממשי. כשם שאני קונה 'ארמני' (אני לא) כדי להעלות את מעמדי בעיני החברה או להזדהות עם מותג מסוים, אני עשוי להצביע ליכוד/עבודה/עלה ירוק מסיבות דומות במהותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 74 פנתה ישראל מכלכלה סוציאל דמוקרטית לכיוון כלכלת שוק, ב85 נתנה גז, ב2002 פתחה מבער אחורי, היום ישראל יותר שוק חופשיסטית ברוב התחומים מאשר ארה"ב. אז תסבירו לי למה שוק חופשיסטים מרגישים מיעוט נרדף ומובס, כפי שאפשר להבין ממכתביהם בפורום הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? אם הוא משקיע כסף במרכז לטיפול בנפגעי פיגועים, באופציות על מחירי סחורות ובשאר דברים שקפיטליסטים משקיעים יש לו סיבה טובה להמית אסון על עם ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או למען האמת יכול להיות מישהו רצינלי שיבחר בשוק חופשי? הרי הבחירה בשוק חופשי היא הבחירה שלא להשפיע על גורלך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |