בתשובה להאייל האלמוני, 24/02/05 10:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פאדיחה איתי... ואפילו קל יותר למצוא את פיט מאשר את פיק בכל מקרה, הנה כמה ספרים שכתב דייויד פיט http://www.amazon.com/exec/obidos/search-handle-url/... שכן מופיעים באמזון ועוד כמה בבארנס ונובל http://btobsearch.barnesandnoble.com/booksearch/resu... (אחד עם אברט ואחד עם בוהם, אגב) הנה אתר הבית שלו http://www.fdavidpeat.com/ עם רשימת הפרדומים המדעיים שלו http://www.fdavidpeat.com/biography/resumepapers.htm וקורות החים שלו http://www.fdavidpeat.com/biography/resume.htm (לפיה הוא עכשיו עובד באופן פרטי כחוקר וכותב) הלינק האחרון עדיין רלונטי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המ... קורות החיים שלו לא משהו. משנת 1975 הוא "חוקר עצמאי" (למרות שיש להודות שבשנם 199-1992 הוא היה יו"ר המחלקה לפיזיקה תאורטית במכון הקנדי לפיזיקה) רמז - גם אחד, מיכאל שרון, הוא "חוקר עצמאי". לא ממש מישהו מליבת הממסד המדעי, ואומר דרשני. גם הפרסום האחרון שלו הוא משנת 1991, שזה די רע בעולם של Publish or perish. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הוא לא מישהו מליבת הממסד. מה זה אומר? הכרתי פרופסורים פעילים לפיסיקה שבורכו בשאר רוח של מלפפון מרקיב, ולהבדיל, ניוטון ואיינשטיין הגיעו לתגליות פורצות דרך כחוקרים עצמאיים, רחוקים (וכמעט מנותקים) מאותה ליבה מקודשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אומר? זה אומר שהוא חשוד וצריך לקחת את מה שהוא כותב עם גרגיר גדול של מלח. רוב החוקרים הרציניים שייכים לממסד המדעי, בעוד מיעוט החוקרים העצמאיים אכן תורמים למדע ולא רק להפרת שלוות הנפש של הקוראים באתרי אינטרנט ישראלים. זה כמו ההבדל בין אישוש להוכחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאדם אינו מרים תרומה מחקרית המקנה לו מועמדות לפרס נובל, לא מעיד כהוא זה על איכויות ההבנה והניתוח שלו, או על יכולתו לעבד חומר מדעי מסובך לכדי ספר פופולרי (או חצי-פופולרי). מבחינתי, החברותא שלו ב- 1971-1972 מהווה כשלעצמה המלצה טובה למדי (מאחר ובוהם עוד היה בין החיים כשהתפרסם ספרם המשותף, אני מרשה לעצמי להניח שלא מדובר בהתהדרות שווא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אתה לוקח את זה לקיצוניות, בעוד אני מסתכל על הממוצע. גם אחד, מ"ש, מתגאה בחברותות נכבדות באקדמיה הישראלית. בפועל, מדובר באדם שלא היה חלק מהממסד המדעי במשך שנים רבות, ושלא פרסם מאמר חשוב, על פי עדותו, מאז שנת 1991. בעיני זה אומר דרשני וזה חשוד. יתכן ומדובר באינשטיין או בניוטון הבא, ויתכן שלא. הממוצע גורס שלא מדובר בכזה, אם כי אני לא פוסל עדויות נוספות שיובאו ויראו לנו את פועלו בשנים האחרונות או, לחילופין, את פריצות הדרך המחקריות שלו, אבל עד שאלו לא מונחות על השולחן, אני שומר על הפסימיות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לוקח לקיצוניות? להזכירך: אנסטסיה בסך הכל ציינה שהיא מצאה את הספר מעורר השראה והתפעלות (הניסוח שלי) ושאחד מכותביו הוא דוקטור לפיסיקה. לא יותר. אפילו לא דובר על יומרה שהחומר המדעי שבספר הוא פרי הגותו של המחבר. דובי תהה לגבי איכויותיו של הדוקטור דנן, ומספר אנשים אחרים המציאו לנו לינקים שמספקים אינפורמציה נוספת אודותיו. הרזומה שלו מרשים בעיני לא פחות מרשימות המאמרים המנופחות של כל מיני פרופסורים שלמדתי אצלם 1, ואיני מוצא שום סיבה שהוא יהיה פחות כשיר מהם לכתיבה פופולרית. אם תתיר לי לזנוח לרגע את דוגמת מ"ש (שאיני יודע עליו כמעט כלום, לטוב או לרע), אתייחס לשתי דוגמאות קצת יותר מוכרות: 1. סטיבן הוקינג - אדם שתרומתו המדעית היא אבן דרך בתחומה, חתום על ספרי מדע פופולרי שזכו לביקורת נוקבת (ומוצדקת בעיקרה, לדעתי), חרף היקף המכירות חסר התקדים. 2. פול דייויס - פיסיקאי פעיל הנמנה על הממסד, שתרומתו בתחום הפופוליזציה מוערכת יותר מאשר פרסומיו המדעיים 2. גם בצד המדעי, לא אתפלא אם יתברר שרוב האיזכורים שלו בעבודות מדעיות מתייחסים לספר שכתב עם בירל, העוסק כמעט לחלוטין בסיכום והסברת תוצאותיהם של מדענים אחרים. 1 כל כמה שבועות, איזה דוקטורנט תורן מקבוצת המחקר עושה פיט לנתונים שהתקבלו מהמאיץ, והופ - מונה_המאמרים++ אצל 347 אנשים ברחבי תבל. 2 זו לא בושה. קרה גם ללואיס קארול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקר צריך להודות שהבחור חי הרבה זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני הוא עבד לא מעט עם דיויד בוהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |