בתשובה להאייל האלמוני, 23/02/05 11:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
Ripple effect economics: כורה היהלומים מרויח? מרויח. הסוחרים בדרך מרויחים? כמובן. השיפוצניק שתוקע את היהלומים בקיר עושה מכה קטנה? עושה.ומה כל אלה עושים עם הכסף שהרויחו? קונים יותר במכולת, משקיעים יותר בחסכונות שמגיעים לתעשיה, משלמים למורים פרטיים ולחוגים עבור הילדים, לרופאים, לעו"ד (תובעים את הרופאים)... קל לראות איך המעגל מתרחב ומגיע לכיסו של כל אחד מאיתנו. (רונלד ריגן ניסה לנהל מדיניות כלכלית ע"ס העקרון הזה: הפחתת מס לעשירים תתן תנופה לכלכלה כולה והכסף יגיע גם לעניים. אני מנחש שניצן-ביכלר יספרו לך שהוא נכשל, בעוד איו"ב יגידו שהצליח) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
trickle down economy לא?אגב, חיפשת מקודם קרטל, והקרטל הכי מפורסם בעולם (פרט לאופ"ק) זה קרטל דה-בירס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה בדיוק היה -ה- עקרון התאורטי של כלכלת צד היצע. אחרי הכל, מה זה משנה אם לעשירים יש יותר כסף שהם מוציאים על צריכה ובתוך כך מכניסים למערכת או שהממשלה גובה מהם את הכספים הללו כמיסים ומוציאה אותם, ושוב, מכניסה אותם למערכת? הרעיון היה מבוסס מן הסתם על המוטיבציה לעבוד ולהרוויח, ועל העקרון הכלכלי שאם אדם מרוויח יותר כסף לכל שעת עבודה הוא ירצה לעבוד -יותר-. זה עקרון שאכן יכול לפעמים לעבוד, בעיקר כאשר לא מדובר על הקצוות. בקצה התחתון דווקא שכר נמוך מביא אנשים לעבוד יותר - אומנם לכאורה הם היו אמורים להעדיף את ה"פנאי" שלהם על העבודה הלא משתלמת, אולם כאשר הבילוי בשעות הפנאי הוא לגווע ברעב האלגנטיות התאורטית קצת הולכת לאיבוד. בקצה העליון ייתכן בהחלט שאדם אשר לא מסוגל לאכול יותר משלוש ארוחות ביום יחליט שאם כעת הוא מרוויח יותר, אולי כדאי לעבוד מעט פחות ולטוס יותר לחופשות בחו"ל. רייגן האמין שהעקרון הזה יעבוד כל כך טוב עד שהורדה של שיעור המס תביא למעשה לעליה בגביית המיסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על כלכלת צד-ההיצע (Supply side), ואני התמקדתי בוריאנט שנקרא (אחרי התיקון של ראובן) "כלכלת הטפטוף" (Trickle down). הראשונה תומכת בהפחתת מסים כללית, השניה אומרת שיותר יעיל לתת את ההנחות לעשירים היזמים כדי לעורר צמיחה, ובאשר לעניים, הם ייהנו ממה שבהכרח יישפך עליהם מלמעלה (גשם? שתן? הפתגם הבא תומך באפשרות השניה: תן לסוסים לאכול תירס, וגם חיפושיות הזבל יהנו מתזונה משופרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתה מדבר על דבר שונה. קודם דיברת על כך שכאשר לעשירים יש יותר כסף, הם -צורכים- יותר, ובדרך זו הכסף זולג למערכת. השאלה הפשוטה היא מה ההבדל בין זה שעשיר אחד מוציא 100 שקל לבין עשרה אנשים המקבלים את מאה השקלים הללו כקצבת זיקנה או קצבת ילדים ומוציאים כל אחד עשרה שקלים. לעומת זאת, קיימת הטענה שכדאי לתת יותר כסף ל-קפיטליסטים-, משום שהקפיטליסטים משקיעים את הכספים בהגדלת כושר הפריון, מה שמייצר יותר עושר חומרי. למשל, את הטבות המס למעסיקים בשווי מליארדים רבים שניתנו בישראל בשנים האחרונות אפשר להסביר בכך שזה מיועד להורדת רמת האבטלה ע"י עידוד היזמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טפטוף או צד היצע – לשתי השיטות משותף הרעיון המטופש שאפשר להרזות בלי דיאטה: די שנוריד את המסים, בלי להוריד את ההוצאות, והקפיצה המופלאה ביצרנות תפצה על הכל. בפועל, זה הפך את ארצות הברית לשקועה עד צוואר במנטליות של אשראי וחובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אפשר לרזות בלי דייטה, ועשו את זה עד שגילו שיש סכנה קלה ללב שגם היא התבררה כמקור לא אכזב להכנסה נאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות צלע אחת מ"איו"ב" לא תטען שרייגן הצליח, מה גם שהוא לא עשה את מה שפורסם בחוברת השיווק לממשלו (הקיצוץ במס לא היה בשכבות הביניים, מה שאמור להביא את הצמיחה האמיתית, אלא רק לשכבות העליונות). אני מביא כאן גרפים מאתר (שאמנם אינו ניטרלי) לניתוח התוצאות בלבד (אולי אמצא בהזדמנות אחרת אתרים שמסבירים ביתר פירוט ואובייקטיביות את צורת היישום של מדיניות הטפטוף ותוצאותיה). הגרפים מראים שמה שטפטף למטה בתקופת רייגן אכן היה שתן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת שלוש פעמים: פעם אחת כאשר פיספסת את עמלו של חובב היהלומים, שהוא הרווח העיקרי לחברה (הרי הוא עמל ביום, בליל ובערפל); פעם שנייה כאשר הנחת שזה דומה לעקרונות הרייגניזם; ופעם שלישית כשהנחת שהרייגניזם מקובל על ליברלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הגלידה מחלקים בדוכן הסוציאליסטי. כאן ההגרלות לעבודת פרך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |