 |
|
 |
||
|
||||
 |
הערת ביניים שאני חושב שכבר הערתי. להגביל את ההסתכלות על פעילו מנטלית רק למוח זה כמו לחפש את המטבע תחת הפנס, במיוחד, אני חושב, כשזה בעניני כאב. בנוסף למוח ישנם מערכות גופניות נוספות הפועלות יחד, במשולב ובמקביל למוח, כמו המערכת העצבית של הגוף, המערכת ההורמונלית הכללית ובלוטות הורמונליות שונות בגוף. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע שאנשים עם פגיעה מוחית מסויימת אינם חשים כאב. לא משנה אילו עוד מערכות בגוף קשורות לזה, מספיק שמשהו בקדמת המוח שלהם לא תקין, והם משוללי החוויה. קשה לי לראות איזה עוול נעשה לתרנגולת שאינה חשה כאב מכך שהיא עומדת על רשת ברזל ש(נניח) מגרה את העצבים ברגל ואפילו גורמת להפרשתם של כל מיני נוירוטרנסמיטרים במוח, אם היא לא מרגישה את זה בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, אני לא יודע אם אתה מתכוון לזה ברצינות או שזו עוד אחת מההלצות, אבל רגישות לכאב איננה איזה מתג במוח שאפשר לכבות ולהדליק. זהו חלק בלתי-נפרד מהתפקוד של מערכת עצבים בריאה. פגיעות במערכת העצבים מסוג Dysautonomia, שאחד הסימפטומים הראשיים שלהן הוא רגישות מופחתת או חוסר רגישות מוחלט לכאב, אינן גורמות רק לכך שהסובל מהן מסוגל בהיסח הדעת להכניס יד למדורה ופשוט לתת לה להישרף שם, אלא גם לתופעות כגון שינויים רדיקליים בדופק ובלחץ הדם שלו בעקבות קימה או שכיבה, הפסקות נשימה בלתי-רצוניות, הקאות, הזעה מופרזת, רפיסות שרירים, ועוד ועוד. מדובר במחלה איומה, בלתי-אבולוציונית בעליל, וצריך מידה רבה של ציניות (או של אי הכרת העובדות) כדי לאחל את זה אפילו למי שלדעתך קיים רק כדי להישחט עבורך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אינה הלצה, אלא שנואשתי (לא בפעם הראשונה) מדיון רציני איתך בעניין הזה. אניח את זה לאחרים לפני שאנחנו עוברים לשלב הקללות ההדדיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |