|
אנסה לברר בקשר לאותה שנה. מכל מקום, עצה לענייני טכניקה רטורית: כדאי להמנע מהצהרות גורפות בסגנון "כל..." או "לעולם לא...", שכן דוגמא נגדית אחת עושה הרבה נזק ומסיחה את הדעת מכוונת הדברים אל הניסוח הלא אופטימלי שלהם.
ריימונד דארט ("בראשית היתה אפריקה") מספר איך פעם הוא כתב "אין שום צבוע בעולם שהיה מסוגל לחרוץ עצמות גולגולת בצורה כזאת" וכמובן מיד קפץ מישהו והראה שדווקא יש, או היה, איזה צבוע שלא שייך לעניין אלא לתקופה אחרת או לאזור גיאוגרפי אחר, בלה-בלה-בלה, חתיכת שקרן מתועב, למי אתה קורא שקרן, יא רמאי, יותר טוב שתלמד לקרוא בכלל, אנאלפבית, עזוב, שרלטן שכמתוך, תראו מי מדבר, כן, באמת תראו, לך, לך, אהבל מטורלל, למה מי אתה בכלל ומה אתה מבין? אני? אני כבר שכחתי את מה שאתה עוד לא יודע. בטח ששכחת, לפי הסניליות שאתה מגלה בטח שכחת גם איך קוראים לך. לי? כן, לך. דוקא אני זוכר טוב מאד איך קוראים לי. כן? תוכיח. איך קוראים לך? למה מי אתה שאטרח להוכיח בשבילך? אאהה, בקיצור שכחת. שטויות. שטויות במיץ. שטויות במיץ אשכוליות עם נענע. לך לנענע אתה בעצמך. לך לואללה. ואללה? ואללה.
אופס. הקטע האחרון לא היה אלא סיכום הדיאלוג שלך עם יעקב ולא שייך לעניין. סליחה.
|
|