 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב שהטיעונים של החברים שמשון ויובב ראויים לתגובה רצינית, לא בגלל הסילופים*1* והשגיאות הרבות,*2* אלא בגלל המתודה. זו, בגלל השימוש המרתק בטיעונים דמגוגיים ומטעים כדי לכסות על הסתירות הפנימיות בטיעוני הצמד. המטרה העיקרית של המאמר היא להאיר את מילטון פרידמן והתומכים בו באור שלילי, ככזבנים וחנפים שאינם בוחלים במרמה, הטעיה והסתר דעת כדי לשמר את האמונה בכת הסיינטיסטית של "מדע הכלכלה" בנוסח עדות שיקגו והשוק החופשי. שלב ראשון: מוצגת התיאוריה של פרידמן ומפושטת לכדי "רגולציה=רע, אי-רגולציה=טוב", בלוויית פריטה חוזרת ונשנית על מיתרים דמגוגיים בנוסח "הכהן הגדול," "הילידים" או "הפולחן". עד כאן, יש טעם לוואי לא נעים של חומרי צבע וטעם, אבל הטיעון כשלעצמו לגיטימי. שלב שני: הכנה לגרף. כאן בא הטיעון המנגיד את ארצות הברית של סוף המאה התשע עשרה (אי-רגולציה)*3* עם ארצות הברית של המאה העשרים (כן רגולציה),*4* הכל כדי להכין אותנו לקבל את הגרף שמנגיד בין שתי התקופות. מבחינה עובדתית זו כבר שטות גמורה, אבל בשלב הזה הקורא אמור להיות מורגל לתערובת בה מלעיטים אותו הזוג. שלב שלישי: הגרף. כאן הטענה המרכזית היא כי בתקופה ה"טרום רגולטורית" סבל המשק האמריקני מ"תנודות חריפות שהפכו למשברים אשר איימו על כל שיטת ה'שוק החופשי"' עד שבאה הישועה בדמות הרגולציה הממשלתית שגרמה להחלשת התנודות המחזוריות. כביכול, יש כאן הפרכה של טענות פרידמן גם "לשיטתו," אלא שכאן עומד בעוכרי הצמד הציטוט(?) הבלתי-זהיר מדברי פרידמן עצמו, המדבר על "הפסדים עונתיים". ואכן, בחינה של הנתונים לגבי המשק האמריקאי בין 1870 ומלחמת העולם הראשונה מעלה כי במהלך השנים הללו סבל המשק האמריקני רק משני משברים שנמשכו יותר משנה אחת,*5* בשנת 1893-4 ו-1906-7. למעשה, לכל אורך הדרך תנודות גרף הצמיחה והשפל מתאימות בדיוק לטיעון הפרידמני שמדובר בתיקונים עונתיים, כפי שאפשר לראות מהצמיחה המאסיבית אחרי שנת שפל שהתרחשה בשנים 1889, 1895, 1897 ו-1909. יתר על כן, הצמד גם מתעלם לנוחותו משאר נתונים שיכולה להיות להם השפעה על התוצר לנפש והחרפה של התנודות בתוצר. לדוגמה בין 1870 ו-1900 האוכלוסיה בארצות הברית כמעט ומוכפלת (לשם השוואה, בין 1970 ל-2000 האוכלוסיה בארצות הברית גדלה רק ב-37 אחוז). פרידמניסטים פנטיים מזילי-ריר היו אפילו מזכירים מהפכה תעשייתית כלשהי, שינוי מחברה חקלאית בעיקרה לעירונית בעיקרה, התרחבות עצומה של ארצות הברית אחרי מלחמת האזרחים וגורמים זניחים מעין אלו, כתורמים משניים לתנודתיות כלכלית. שלב רביעי: הסתירה הבלתי נמנעת. אחרי שחיסלו באופן כה מאסיבי ומשכנע את טיעוניו של פרידמן והראו כי חמורים וקשים היו המשברים בתקופת תור הזהב הקפיטליסטי, מגיע תור הסתירה הפנימית. כזכור, קודם לכן הנעים הצמד את זמננו בזמר המדגים שהרגולציה והמעורבות הממשלתית עשו רק טוב לשוק. כעת מסתבר כי אותה ממשלה טובה ומיטיבה מחלטרת בשעות הפנאי גם בשיתוף פעולה עם כוחות השחור הקפיטליסטיים. רייגן, למשל, חילק "פטורים ממס" ו"הזמנות בהיקף חסר תקדים" למקורביו והזוועות האחרות רבות ונוראות לא פחות. כל המעש הנלוז הזה התרחש, כמובן, בניצוחם של "תלמידיו של מילטון פרידמן", כשהכהן הגדול מחפה מעורף בטיעון שהתקלות הן "רק אפיזודות". המשמעות ברורה: מילטון פרידמן ועדתו הם משת"פים של זקני ההון הבינלאומי המלהטטים בכולנו כבובות על חוט. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא, כמובן, ג'ון ד. רוקפלר ש"תרם 45 מליון דולר לאוניברסיטת שיקגו" וכינה זאת "ההשקעה הטובה ביותר שלי" משום שבכך, כך אנו נרמזים, השיג שיתוף פעולה מלא מצד העבדים החנפים של אסכולת שיקגו. ========= הערת צד: ג'ון ד. רוקפלר לא "תרם 45 מליון דולר לאוניברסיטת שיקגו" – הוא הקים אותה. מה שכן, ייתכן והשבחים לחזונו אינם כה מופרזים כפי שהצמד סבור, שכן רוקפלר ייסד את האוניברסיטה בשנת 1890, 25 שנים לפני שמילטון פרידמן נולד, חמש שנים לפני שפרש מעסקים ושישים שנה לפני שאסכולת שיקגו הפכה לכוח מוביל (הרבה אחרי מותו של רוקפלר בשיבה טובה). צריך אחו-שרשוקה של חזון כדי לצפות את כל ההתפתחויות האלה מראש. השיטה התועמלנית של היובבנים כאן היא "העמדה מרמזת" – מציבים שתי עובדות (או "עובדות") שאין ביניהן קשר (במקרה זה, העובדה שרוקפלר ייסד את אוניברסיטת שיקגו והעובדה שפרידמן הרצה בה שישים שנה אחרי כן), בלי לקשר ביניהן בצורה מפורשת, כך שהקורא ישלים את החסר מתוך הנרמז ולא מתוקף עובדה ממשית כלשהי: רוקפלר קשור לשיקגו, פרידמן קשור לשיקגו, רוקפלר עשה הרבה כסף, פרידמן בעד אלה שעושים הרבה כסף, לכן פרידמן מחזיק בדיעות שלו כדי למצוא חן בעיני הרוקפלרים. ========= הסתירה הפנימית בטיעון של הצמד ברורה: אם הנתונים של פרידמן והכלכלנים ההולכים בעקבותיו כעזים מיוחמות בשעת הקציר הם בלוף אחד גדול שנועד להסוות את האמת, הרי שאין להסתמך על הנתונים הללו, אפילו לצורך הפרכתם. אי אפשר לרקוד בשתי חתונות בו זמנית. אפשר לטעון שנתוניו של פרידמן מטעים, שהם לא רלוונטיים, שניתוחו את הנתונים שגוי, שהנתונים מטעים בכוונה, שפרידמן הוא שפחה חרופה ומוכת כלבת של סרטן ההון הבינלאומי, שעצם תפישת הכלכלה כ’מדע’ היא טעות, שהכלכלנים הם נצלנים הממליצים לאזרח הפשוט על גהינום החופש בשעה שהם עצמם מתפנקקים להם בכלוב זהב מרופד – כל אחת מהטענות ראויה למחשבה ודיון, אבל אי אפשר להעלות את כל הטענות בו זמנית וביחס לאותו דבר עצמו. התחושה שלי היא שהציניות המעופפת של שמשון ויובב שוברת כאן שיאים חדשים. אם מקריאה של ספרם ומאמרם הקודם אפשר היה להתרשם שמדובר בצמד פרובוקטורים עם ידע מוגבל, אולקוס מוגדל ותסביך-נחיתות גיגאנטי, המאמר הנוכחי ותגובותיהם החמקניות ("מי שלא כלכלן שיצא מהכיתה!") מאיר אותם כדמגוגים קטנים מחבלים בכרמים. משקרים ובורחים. ======== אם אנחנו כבר כאן, התייחסות קצרה לשימוש בנתוני תמ"ג ונתונים דומים (ותקפות האדרת המדעית בכלל) לצורך הוכחה והפרכה של טיעונים בתחום הכלכלה. הנתונים של תמ"ג לנפש (הנתונים שנבדקו בגרף) עשויים להיות חשובים, אך כשהם עומדים כשלעצמם הם מעט חסרי משמעות. ערכתי השוואה מקבילה בין גידול התמ"ג הריאלי, גידול התמ"ג לנפש וגידול האוכלוסיה בארצות הברית בין השנים 1870-1910 ו-1950-1990, עם התאמת הנתונים כך ששלושתם, בשני המצבים, ייוצבו בערך באותה נקודת פתיחה ובאותם סדרי גודל. מהבדיקה עלה הנתון המעניין למדי כי קצב הגידול בתמ"ג בשני המקרים – זה שבתקופה הלא מרוגלצת וזה בתקופה המרוגלצת – זהה כמעט לחלוטין. קצב הגידול בתמ"ג לנפש, לעומת זאת, היה שונה מאוד: הוא הוכפל לערך בתקופה הטרום ריגלוצית, וכמעט ושולש בתקופה הריגלוצית. הסיבה לכך נמצאת בנתון השלישי, גודל האוכלוסיה, שבתקופה "הקפיטליסטית" גדלה ב-250 אחוז לעומת 37 אחוז בלבד בתקופה המרוגלצת. את הנתונים הללו אפשר לקרוא באופנים רבים. לדוגמה, פירוש אחד יכול להיות שאם הגידול בתמ"ג בכללו זהה בשתי התקופות ואילו הגידול בתוצר לנפש גדול יותר תחת ריגלוץ, הרי שהרחבת הריגלוץ היא הדרך הנכונה. קריאה אחרת, הפוכה לחלוטין, תצביע על העובדה שלארצות הברית נוספו בתקופה הפחות מרוגלצת הרבה יותר תושבים עניים (מהגרים, עוללים) ולאור העובדה שהתמ"ג המשיך לעלות באותו קצב ואף התמ"ג לנפש עלה יפה, הרי שדווקא הריגלוץ הוא הסכנה. בלעדיו, היו התושבים נהנים מקטר הרבה יותר חזק של התפתחות כלכלית שהיה יכול להכפיל ויותר את התמ"ג לנפש. לכך יכולים להשיב חסידי הריגלוץ שעל המדינה המרוגלצת לשאת בעול כבד הרבה יותר של אזרחים בפנסיה וחוץ מזה, אולי אם האוכלוסיה הייתה גדלה באותו שיעור גם היום היינו רואים צמיחה מרשימה גם עכשיו, והאנטי-ריגלוצים יכולים להזכיר את הודו או מדינות דומות כדוגמה לגידול באוכלוסיה בלי גידול מקביל בתמ"ג ויכולים להשיב שהרכב התמ"ג הנוכחי כולל מרכיב הרבה יותר גדול של שירותים ופעילות ממשלתית המנפחים את התמ"ג בלי קשר לגידול ממשי ברווחה, וכן הלאה. הויכוח יכול להתנהל עד אינסוף לאורך אותם קווים נטולי תכלית, משום שעצם הדיון בנתונים מייצג תפישה החותרת להשתמש בנתונים ככלי להבנה ולעיצוב של מדיניות כלכלית. בנקודה הזו, יש דמיון בין צמד הליצנים שלנו לפרידמן. הראשונים רותמים את הנתונים הללו (ונתונים כלכליים דומים אחרים) למרכבת התיזה ההיסטוריציסטית-פרנואידית שלהם. פרידמן סבור כי אפשר להשתמש בנתונים כדי ליצור מדיניות "חכמה" יותר. השפל הגדול נוצר לדעתו בגלל מעורבות הבנק הפדרלי, אך המלצתו העיקרית אינה ביטולו אלא אימוץ מדיניות נכונה יותר, בקרה של פעולת הבנק, וכדומה. הוא וצמד היובבים מאוחדים בדעתם כי הכלכלה היא מדע ממש כמו פיסיקה או ביולוגיה וכי להמלצות על מדיניות כלכלית יש ערך דומה. חילוקי הדיעות הם רק ביחס לפירוש. השאלה המתבקשת היא, כמובן: אם ההבדל בין פרידמן ליובבים הוא רק בפירוש ולא בתפישה הבסיסית של כלכלה כמדע, מדוע השניים אינם מתקבלים בזרועות פתוחות אל חיקו של הממסד המדעי? אחרי הכל, מה ההבדל בין סיינטיזם א' לסיינטיזם ב'? התשובה הפשטנית לשאלה תהיה שהסיבה לכך היא טיב הפירוש. מנקודת מבטו של רוב הציבור – טיבו הירוד. מנקודת מבטם – טיבו החתרני והמסוכן לאוליגרכיות השליטות. אף שיש אמת בשתי התיאוריות, הסיבה העיקרית לכך שתיאוריות מסוג זה לא תתפושנה מקום חשוב בעולם הכלכלי היא שנסיון העבר הכאוב עם תיאוריות היסטוריציסטיות-מיסטיות בעלות יומרה מדעית וגישה דה-הומניסטית (והמרקסיזם הוא הדוגמה הבולטת לכך) גרם לדחייתן מתחומי ידע המתיימרים לכתר מדעיות. הן פשוט מתפוררות תחת מגע יד אדם אינטליגנטי. כמובן שתיאוריות מיסטיות דומות (ואפילו שטחיות יותר) נפוצות בתחומי חקר ללא יומרת "מדע" כמו סוציולוגיה או היסטוריה, אבל תיזות מיסטיות (לא כל שכן תיאוריות קנוניה שטחיות) נדחות החוצה מן התחום הכלכלי דווקא משום שיש לו יומרה מדעית. השוואה מעניינת יכולה להיות למעמדם האקדמי של כלכלנים כמו לודוויג פון מיזס או פרידריך האייק. האסכולה האוסטרית אליה השתייכו כפרה בכל יומרה סיינטיסטית לתחום החקר הכלכלי וטענה כי הכלכלה היא בעיקרה תחום הגות, ולא עזר לקביעת מדיניות. השניים לא הצליחו לאורך עשרות שנים למצוא את מקומם באקדמיה (שניהם הרצו בארצות הברית בקתדרות שמומנו על ידי גורמים פרטיים, לא כבעלי קביעות באוניברסיטה). בעלי עמדות דומות, כמו אוסקר מורגנשטרן, תפשו את מקומם רק כאשר פנו לתחומי חקר אחרים. הסיבה לא הייתה איכותם – נסכים עמם או לא, השניים היו "קליברים" בתחום החקר הכלכלי. הסיבה לא הייתה גם עמדותיהם המנוגדות לגישת השוק החופשי השלטת – להיפך, השניים היו בעלי עמדות היפר-קפיטליסטיות ואף ממייסדי התכנסות מונט-פרלן של הוגים תומכי חירות. הסיבה האמיתית לדחייתם מן הממסד האקדמי בתחום הכלכלה הייתה פשוטה: הם טענו שאין בממסד כזה צורך ושליומרתו לכתר מדעיות אין כיסוי. אין צורך בבנק מרכזי, אין צורך ב"מתכננים" או מחלקת מחקר של משרד האוצר. כמובן שיש צורך בכלכלנים – כאלו שיפעלו מטעם גורמים פרטיים המעוניינים במידע ובניתוח מידע, או כדי לעמוד טוב יותר על מניעי ההתנהגות האנושית, אך אין שום בצע בכלכלנים כמדריכי מדיניות. כאן, ערכם זהה לזה של המלצות מדיניות של היסטוריון או סוציולוג. כידוע, אין בלשכת ראש הממשלה היסטוריון הממליץ על המסלול שיש לנקוט בעתיד על בסיס "נתוני העבר". גם בכלכלן אין צורך שם. ============ *1*דוגמה טיפוסית: "אבוי למנוצחים" לא אמרו ברומא ה'הסטוריונים מטעם' כפי שטוענים צמד הבובלנים. המימרה vae victis, מצוטטת על ידי ליויוס בהיסטוריה 5:48 מפי ברנוס, ראש הגאלים, שאמר זאת בשנת 390 לפני הספירה כאשר הרומים התלוננו על תנאים מקפחים בהסכם השלום, אחרי שהובסו על ידי הגאלים. *2*"התור המוזהב" – בעברית מקובל "תור הזהב", אלא אם כן הכוונה ל-gilded era. *3*"עובדה היא שבארה"ב של סוף המאה התשע-עשרה, לא הייתה כמעט 'התערבות ממשלתית"' – זו כמובן לא עובדה אלא טענה לא מבוססת המעידה בעיקר על היעדר ידע. *4*"הממשל האמריקאי נאלץ לנקוט במדיניות רגולציה ופיקוח רק כתוצאה מהמשבר הגדול בשנות השלושים, שהתחולל כתוצאה מפריחת 'הקפיטליזם-התחרותי-הטהור"' – זה כבר קשקוש מעופף ברמה סטרטוספרית. החלק הראשון של הטענה סתם שקרי. החלק השני פשוט מצחיק. אפשר לחלוק על טיעוניו של פרידמן בנוגע לתפקיד הבנק הפדרלי במשבר ולבטח ראוי לחלוק על מסקנותיו, אבל להעלות טיעון בנוגע לעניין כה מרכזי בלי לגבות זאת אפילו בשבב הוכחה, רמז קל לכך שאולי-אולי בשולי הדברים בכל זאת 99 אחוז מהכלכלנים סבורים שעלות וזמינות האשראי שחקו איזה תפקיד במשבר? תמוה ביותר. *5*נתונים: http://www.eh.net/hmit/. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |