בתשובה לדובי קננגיסר, 13/07/01 11:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי מיטב בירורי הדל (חלקו עם הממונה על התקן במכון התקנים) וזכרוני: תקן ISO-9000 מחייב אותך לקבוע נהלים במפעלך, לא מתערבים לך בתוכן הנוהל. למשל, חייב להיות נוהל טיפול בתלונות לקוחות. אבל אתה חופשי להגדיר תלונה מהי (למשל, רק מי ששולח את הבקשה בפקס בימי שני). הדבר היחיד שאתה מחויב לו מבחינת תוכן הנוהל הוא שהנוהל יהיה חוקי. כלומר, אתה חייב לעמוד בכל החוקים שחלים (ממילא) על העסק שלך. הם "בודקים" שאתה עומד בנהלים, תמורת תשלום מופקע. אינך חייב להעמיד את הנהלים לרשות הלקוחות. מה יוצא? אתה משלם ובעלי תו התקן מרוויחים. הציבור חושב שהוא מקבל איזו איכות אקסטרא, אבל למעשה הנוהל יכול להיות גמיש מאוד, כאמור לעיל. והציבור סובר שהוא מקבל פיקוח מסוים, אשר כאמור ממילא היה צריך להיות מבוצע על ידי המדינה (כי זה פיקוח על קיום הוראות החוק!), ובגלל בעיית ניגוד העניינים (=המפעל הוא זה שמממן בסכום שמן וקבוע את המכון הבודק) אין לצפות לבדיקה עניינית של ממש. זו קנוניה בין מפעלים לבעלי תקנים. כמובן שנוצרת כאן דילמת אסיר מסוימת, מכיוון שברגע שלמתחרה יש תקן, אתה חייב עוד יותר להשיג אותו. היתרון היחיד של הדבר הזה הוא בשוק ה-B2B, ששם אפשר לדרוש, למשל כחלק מתנאי מכרז, את חשיפת כל הנהלים, ולהתרשם מהם (מה שעדיין לא שווה כלום אם הפיקוח הוא כאמור בעייתי). דא עקא, שגם עניין זה מנוצל לרעה. משרדי ממשלה דורשים בחלק מהמכרזים שיהיה לך תקן איכות, אבל לא טורחים לבדוק אילו נהלים עומדים מאחוריו. (האמת, אני מכיר גם סיפורים על מכרזים שתנאי הקדם שלהם היו שחייבים תקן איכות, אך הזוכה בהם כלל אינו מחזיק בתקן כזה.) התוצאה – שוב – שיותר מפעלים התלויים במדינה לפרנסתם נאלצים לקנות תו תקן – מהמדינה! – בכסף רב, כדי שהמדינה תפקח על שמירת החוק שלהם דבר שהיא – המדינה – היתה אמורה לעשות מלכתחילה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |