 |
לגלילית ולי יש זוג חברים, שבתם מבוגרת מבתנו בשלושה חודשים. כאשר נולדה בתנו, באו חברים אלו לבקר את היולדת ואת הרכה בבית החולים. בעוד הגברת נשארה לשוחח עם הגלילית ליד מיטתה, הלכנו, הגברים, לתינוקיה לראות את היצירה החדשה. הבחור נשא על זרועותיו את בתו התינוקת (כאמור, בת שלושה חודשים), וכך פסענו לתינוקיה. האחות האחראית (בחוש האבחנה החד שלה) שמה לב שמשהו לא בדיוק מתאים. "כן, בבקשה?" היא שאלה בתערובת של תמיהה וחשד. החבר ענה בלי היסוס: "באתי להחזיר". האחות השתנקה לרגע, ובנסיון להרוויח זמן ואויר, שאלה "אבל למה?" ברצינות גמורה הסביר לה החבר: "תראי, זה לא מה שחשבנו שזה יהיה, זה בוכה בלילה, מפריע לישון, לא מתאים לנו."
אני מניח שאם האוזניים שלי לא היו מאיימות להתפוצץ בנסיוני להחניק את הצחוק, הוא היה משכנע את האחות לקבל את הילדה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש