בתשובה לניצה, 15/02/05 2:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוף. הכותרת לדברייך מתאימה להם בהחלט. אז ככה: המניע לציונות היה חילוני לגמרי. נו, בחייך, ניצה - וייצמן דתי? הרצל? על מה את מדברת. רצונם היה אחד: להקים "בית לאומי לעם היהודי", משהבינו, שנסיונות ההתבוללות לא יצלחו (ע"ע: הרצל בפריז). הדתיים, ברובם, ראו בכך את "דחיקת הקץ", ומלבד זרם דק ובודד אחד - הציונות הדתית (שהיתה, אף היא, גורם שולי לחלוטין, עד פרוץ-המשיחיות ב-1967) - אף התנגדו לה, בחריפות ובתוקף. ההבדל בינינו, ניצה, שאת רואה בשטחים (ומן-הסתם גם מעבר לזה - עד הפרת והחידקל, לא? אולי גם עד לשושן הבירה?) "חלק בלתי-נפרד" מארץ ישראל וממדינת ישראל. בעיני, לעומת-זאת, ארץ ישראל וארץ פלשתין הן בדיוק אותה ארץ (מה לעשות), ואילו מדינת ישראל נגמרת בקו הירוק. מעבר לזה, זה פשוט כבר לא ישראל יותר. זהו. מה אפשר לעשות. כל מה, שמעבר לקו הזה, זה פלשתין כבר. קפיש? אז מילא, כשמדברים על "נחלת-אבות" ביהודה - אוקיי, אני מקבלת שבחברון ובבית-לחם ישבו אבותינו במשך אלפי שנים. ומכיוון, שאינני מאמינה בתנ"ך, אלא בממצאיו של ישראל פינקלשטיין, אני מאמינה, שישבנו שם לא "רק" אלף ומשהו שנה (מיהושע עד לבר-כוכבא), אלא לפחות שלושת-אלפים שנה, אם לא כפול מכך. נכון, בנגע להם - אכן, העובדות ההסטוריות הן, שזוהי נחלת-אבות. עדיין, גם שטחים נרחבים אחרים בעולם, מתימן ועד ליטא, ומספרד עד קוצ'ין, הם, עבור רבים מאתנו, "נחלת-אבות" - בחלקם ישבו אבותינו מאות רבות, והם אף קבורים שם. לפי ההגיון שלך ושל אנשייך, ניצה, עלינו לכבוש, לאלתר, את כל השטחים ההם, גם-כן... ואיך שיהיה: אני בהחלט מקבלת, כאמור, ששטחי יהודה הם, אמנם, נחלת-אבותינו. אבל - עזה? קשה לחשוב על שטחים, היכנשהו בין הודו לבריטניה, שהם פחות "יהודיים" ממנה. אבותינו לא חיו שם, לא בתקופת בית ראשון ולא בתקופת בית שני. כך, שאפילו הטיעון הזה אינו תקף. וכמוסיפים לקדרה הזאת שיקולים מוסריים, מזה - ודמוגראפיים, מזה, מתקבלת תמונה ברורה מאד אחת: אין לנו שום סיבה שפויה להיות שם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |