 |
לילה אחד במועדון-הקאנארי קופץ קייס אייבלס, ספסר-ההימורים, וחובט לה לאדומת-שיער אחת מנקבות-המקהלה הקרויה "הוד מעלתה", ומשלח לה את כפו ישר על לקקנה, ומטיח אותה במורד המדרגות חת-שתים, למרות שאינו משתמש במאומה פרט לכף ידו.
הדבר מוסכם על פי כולם שקייס אייבלס חורג קצת מהקו, בפרשה זו, כיון שקייס דנן הנהו ברנש גבה קומה ובעל גוף, והפרשי-המשקל בינו לבין "הוד מעלתה" מגיעים כדי מאה ושמונים ליטראות, אולם בו בזמן מוסכם כמו כן שאם יש לחבוט לחתיכה כלשהי על פני לקקנה בעיר הגברים שלנו ולהגליש אותה ממרומי המדרגות, מוטב שזו "הוד מעלתה" הגולשת ונחבטת, כיוון שאותה נקבה איננה אלא עצם בגרון וקוץ בעין.
אלו שתי הפסקאות הפותחות את "פינקס הקטן" של דיימון ראניון. סיפורי ה-broadway הנפלאים שלו כתובים בשפת רחוב, ותורגמו לעברית בהתאם: כל בחור הוא ברנש, כל בחורה חתיכה (ותרגום חדש יעדיף ללא ספק – כוסית), השוטרים הם כפתורים, אקדח אינו אלא "משכנע". הדמויות "קופצות", "שורצות", "מתנדפות" ו"מתפגרות" להן, השימוש בזמן עבר מועט, ואין כלל שימוש בזמן עתיד ("חכה עד שאתה שומע את סיפור המעשה. אולם ראשית כל אני מזמין לי כריך-סלאמי עשוי לחמניה גרמנית...").
כל טהרני הספרות, שרוב הסיכויים שלא כתבו דבר מימיהם, ומי שעיניו נרטבות בשל סופרים "עילגים" שמעל לכוחם "לצלוח" דף של ס. יזהר, ראוי שיזכרו, למשל, סגנונות כתיבה כגון אלו של ראניון. ראניון זכה להכרה ספרותית ניכרת והוא מייצג בדיוק את ההיפך משפה גבוהה-טהורה. גם או. הנרי (שכתביו באנגלית זמינים בפרויקט גוטנברג) כתב בשפה לא גבוהה, בלשון המעטה, והיה לסופר מוערך. תרגומים אחרים לעברית, כתובים שפה גבוהה ביותר, גם הם לא מקפידים על כל כללי הלשון – דבר חיובי ביותר לטעמי. ספריו של סראמאגו מלאים משפטים שאורכם דף או יותר. גם של מארקס. שניהם, אגב, זוכי פרס נובל. גם אם אין חוק נגד זה – ואולי יש? – ברור שזו אינה עברית למופת. אבל ככה זה, וכך צריך להיות: השפה והסגנון בה נכתבת היצירה, בין אם מבחירה ובין אם מאונס, היא חלק מהיצירה, במיוחד כאשר מדובר בטקסט המקורי ולא בתרגום. הטעם והריח, כידוע, בלשונו ובאפו של המתבונן הם. לכן להתווכח אפשר, אבל צדק וטעות, טוב ורע אין כאן. והמסקנה? 1. לא לקרוא מה שלא עושה לכם טוב. 2. להוציא את החוטם מהעננים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש