 |
"אגב, לדעתי אפשר למצוא מניעים דומים אצל אנשים שמפיצים תורות מיסטיות אחרות (לא רק כלכליות). למשל מפיצי הדתות המאורגנות שכל אחת בדרכה אומרת לך מה *צריך* לעשות ומוצאת דרכים יצירתיות לדיכוי הרצון."
זה לא דומה לתורות מיסטיות – זה בדיוק אותו דבר.
עם זאת, ואני מתקן את עצמי במידת מה, אני לא חושב שאפשר לייחס לסוציאליסטים או הסוציאל-צעצועיסטים שאיפות מודעות ורציונליות לשררה או כוח. הדחף העיקרי הוא אנטי-רציונלי ומעוגן, כמו כל הדתות, בפחדים אנושיים. במלים אחרות, הסוציאליסטים מתנגדים לחופש כי הוא מפחיד אותם ומוצאים בשיעבוד ובסדר המושתת מלמעלה על ידי "אל יודע כל" (ממשלה יודעת כל, מומחים יודעי כל) משהו מנחם ומרגיע.
אם תחשוב על זה מזווית כזו, תוכל גם להבין מדוע כל כך הרבה אנשים משכילים, חילוניים ונאורים (בלי מרכאות) דבקים בתורת שיעבוד כזו: היא מאפשרת להם לאמץ חשיבה דתית, להתענג על סטריאוטיפיזציה של "האחר" ולהפיג את פחדיהם בלי לוותר, לכאורה, על מסגרת חיים חילונית ורציונלית.
חבישת כיפה וקבלת עול תורה ומצוות או הסתפחות לכת הם צעדים שכרוכים לעתים קרובות בניכור מהסביבה הקרובה, שלא לדבר על החובה לאכול אוכל כשר ולעשות שעורי בית בתושב"ע עשרים וארבע שעות ביממה. אבל אם אתה מאמץ, לדוגמה, את עול תורת האנטי-גלובליזציה, אתה הולך על דיל הרבה יותר טוב: גם מקבל תורה מיסטית אנטי-רציונלית ישר מהטבע, שמסדרת את העולם יפה-יפה לטובים ורעים, גם יכול להגיד אלף פעמים ביום אינשאללה ימח שם צ'יקיטה בננה, ואפילו אם אבא שלך מנהל בנק קרוב לוודאי שלא אתה ולא הוא תחושו שיש סתירה בין הדברים. עסקה סבבי-בבי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש