בתשובה ליונתן נבו, 06/02/05 14:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יונתן, הסברתי זאת כבר בתגובה 279782 (שלא זכתה לתגובה משום מה) אבל אחזור על הדברים יותר בפירוט. בתגובה 279771 תיארת את הטיעון ש"גרם לך לקחת את הצעד הנוסף" (לכיוון הצעצועיזם). אמרת "אין הבדל מהותי בין ההסכמיות מאחורי הטלת מס על העשיר [...] לבין הסכמיות שמאחורי אי-הטלת מס" וניסית להדגים את הרעיון על ידי הכאוס בעיראק. אם ננסח זאת אחרת, הגעת בעצם להבנה שההגנה על זכויות הרכוש איננה נובעת מחוקי הטבע, זעם האלוהים או כל גורם חיצוני אחר אלא מבטאת הסכמה חברתית. מכאן הגעת למסקנה שאם החברה החברה היא זאת ש"נותנת" את זכויות הרכוש זה "בסדר" אם היא תפקיע אותן בחזרה. אבל יש כאן בעיה. גם ההגנה על הזכות שלך לחיות נובעת, בסופו של דבר, מהסכמה חברתית. האם מהעובדה שהחברה היא זאת ש"נותנת" את הזכות לחיות, נגזר שזה "בסדר" אם היא תיקח אותה בחזרה? ברור שלא. מכאן שיש כאן שגיאה. המסקנה המתבקשת מהאמירה שהחברה היא זאת שנותנת את הזכויות היא שהחברה *יכולה* לקחת אותן. אבל מה החברה *יכולה* לעשות לא מקדם אותנו בהרבה במציאת התשובה לשאלה מה *ראוי* או *נכון* שתעשה. אלו הם שני דברים נפרדים... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החברה לא נותנת את הזכות לחיות, אלא את ההגנה עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה גם לא נותנת לך את הזכות לרכוש, היא מגנה עליה. הינו הך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, או. אני רואה עתה שעשיתי את אחד הדברים שאני הכי שונא שאנשים עושים כאשר הם מתדיינים איתי - מערבבים בין Is ל- Ought, או בין זכות אינהרנטית לזכות משפטית. אז התחושה שלי שהתייחסתי אליך במסגרת התגובה לגדי הייתה מוטעית, אך באופן מסוים גם לא מוטעית. מאחוי טענתי קודם, אני רואה שהסתתרה הטענה שראוי שהחברה תתייחס לזכויות מסוימות (כגון חיים) כדבר הקודם לחלק מזכות הקניין, לאור העובדה שאין משמעות לזכות הקניין בלעדיהן. מעט לאחר מכן, טענתי שהפקעה מסוימת של זכות הקניין היא בכל מקרה הכרחית, שכן גם אם אנו מאמינים בשוק חופשי, אני סבורים שיש תפקיד מסוים לממשל, בהגנה על זכויותינו הבסיסיות. מעבר לכך, ישנן זכויות מסוימות שההכרעה ביניהן לבין חלק מזכות הקניין (שכן לא לוקחים את כל רכושך) היא תלוית מקום וזמן, וקשה לשפוט ביניהן באופן אבסולוטי. אחר-כך (בתגובה אחרת) טענתי שישראל היא מדינה שנדרשת בה פגיעה רבה בקניין הפרטי, שכן רמת הסולידריות החברתית היא פועל יוצא של היכולת של הפרטים החלשים בחברה להתקיים. ואולי הבעיה היא שזכות הקניין היא הזכות היחידה שניתן לפרוט אותה ליחידות ולהגדיר באופן מדויק (30%, 40%, 99%) כמה אותה פוגע בה, בניגוד לזכות לכבוד (מושג ערטילאי משהו), חופש הביטוי וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אני מבין שהסלט ממשיך. שיהיה לך לבריאות |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |