בתשובה לאורי פז, 02/02/05 18:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי עוד כמה נושאים שמעניינים אותי ועוד כמה נושאים שלא מעניינים אותי. הואיל וספירת מלאי אינה מענייננו כרגע, בוא לא נערבב את מה שלא שייך. מה גם שעושה רושם שאתה יודע בדיוק ממה אכפת לי יותר ופחות ואני נוטה יותר ויותר כלפי הנקודה שבה תשאל אותי ותענה בשבילי ובכך יתפנה לי עוד זמן לעשות דברים אחרים. שתהיה בריא ויום נעים לך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה מבין הרשימה שהוצגה בתגובה עליה הגבת הרגע אינו רלוונטי לנושא כדברים שנגרמים ונובעים מהפעלת עסקים בשבת: * חיסול העסקים הקטנים * תחרות בלתי-הוגנת * עבירה בוטה על חוקי המדינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיזהר שבר ביצוע לא ישים לב אלייך. מבין הסעיפים שלך, רק השלישי הוא רלוונטי ואני מסכים איתך שאין לעבור על חוקי המדינה. על כן, הויכוח שלנו הוא על השאלה מדוע החוקים האוויליים הללו קיימים מלכתחילה, ומדוע לא מבטלים אותם ויפה שעה אחת קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מצוינת, וכנראה ששני הסעיפים הראשונים הם התשובה לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, תיזהר מבר ביצוע. לדעתי האישית, דווקא איסור על אדם זה או אחר לעבוד בשבת אם הוא רוצה פירושו תחרות לא הוגנת. כך למשל אדם חילוני חרוץ, שבדרך הטבע היה לו יתרון על אדם דתי בתחרות על הפיצוצייה הטובה בעיר, כעת מוגבל ונאלץ להתמודד עם הדתי במגרש המשחקים של הדתי. דהיינו, היתרון הטוב ביותר של החילוני נרמס בגסות על ידי החוק, והתחרות מאוד לא הוגנת מבחינתו (אלא אם ''תחרות הוגנת'', מבחינתך, היא תחרות שבה מוטלות מגבלות על החזקים). אם אתה פוחד מחיסול העסקים הקטנים, יש דרכים יותר יעילות להשארתם בחיים (מיסוי מופרז על העסקים הגדולים והעברת כל הכסף ממנו לסבסוד עסקים קטנים, למשל) שאינן פוגעות בצרכנים בצורה כה בוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה הזאת שהבאת היא דוגמה היפוטתית מופרכת מכל מציאות. כלל בסיסי בכל תחרות עסקית הוא שימי העבודה שווים, וכאן הבה ונראה את חריצותו של ''החילוני המקופח'' שלך מנצח בתחרות שהיא שווה והוגנת. חוק שעות מנוחה ועבודה אינו פוגע בצרכנים מושבעים באופן בוטה. הרעבים שביניהם יכולים לערוך קניות במהלך ימות השבוע, כשהקניונים פתוחים לרוב עד שעות הערב המאוחרות, אפילו בימי שלישי הקצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כלל בסיסי בכל תחרות עסקית הוא שימי העבודה שווים" אני מסכים בהחלט, אבל לא ברור איך זה סותר משהו ממה שאמרתי. גם אם יותר בחוק לעבוד שבעה ימים בשבוע, ימי העבודה יהיו שווים. ההבדל היחיד יהיה שחלק מהאנשים יטילו על עצמם מגבלות ויבחרו שלא לעבוד בחלק מהימים הללו. למען האמת, ייתכן מאוד שזה כך גם עכשיו! הדוגמא ה"היפוטתית" אינה מופרכת כלל. חבל לי על בעלי העסקים החילוניים שרוצים לעבוד בשבת ואינם מורשים לכך, וכתוצאה מכך קשה להם ההתמודדות עם אחיהם הדתיים (שאלוהים - והחוק - לצידם). תגיד מה שתגיד, מי שפוגע כאן בתחרות העסקית הוא *אתה*, ואתה בלבד, שכן אתה בוחר להגביל חלק מבעלי העסקים. אני מציע להסיר מהם כמה שיותר מגבלות. חוק שעות מנוחה ועבודה פוגע בי, כצרכן, באופן בוטה, ואתה לא תגיד לי איך אני מרגיש כצרכן. אם תרצה, אני בטוח שעוד כמה צרכנים כאן יסכימו איתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב באופיו של החוק בישראל, הוא גם מפלה לרעה את היהודים (שלא יכולים לעבוד בשבת) לעומת המוסלמים (שיכולים לעבוד בשבת). אבל, לפני זה, מה זאת אומרת "כלל בסיסי בכל תחרות עסקית הוא שימי העבודה שווים"? מי קבע את הכלל הזה? אם העובודה שלי נותנת לי יום חופש ביום שישי, והמתחרים שלנו בחו"ל נותנים לעובדים שלהם יום חופש ביום ראשון, אז אין ביננו תחרות עסקית? האם מכאן אפשר להסיק שאורי יתמוך בביטול השבתונים ביום כיפור ופסח (עבור מעסקים שמתחרים מול חברות בחו"ל)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל אינו בחוק אלא באכיפה. כל עובד אמור לא לעבוד ביום המנוחה המוגדר לפי דתו (ראה: http://www.hilan.co.il/Moked_Yeda_Lesachar/Laws/mskc... סעיף 7ב). עם זאת, יש להיטות-יתר באכיפת החוק כלפי יהודים וכמעט אין אכיפה כלפי אלו שאינם יהודים. סוג של גזענות כלפי יהודים, אני מניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מוסה לא יכול לעבוד ביום שישי, ומשה לא יכול לעבוד ביום שבת, אז ימי העבודה שלהם לא שווים, וה''כלל'' הבסיסי לא נשמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ימי העבודה אכן לא שווים. מספר ימי העבודה (אמור להיות, לפי החוק לפחות) שווה. עכשיו צריך להכנס להשלכות ההבדל בין בעל עסק לבין שכיר לפי סעיף זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר ימי העבודה שווים, וכך מוסכם על כולם (מלבד השוקחופשיסטים, אבל זה דיון אחר). הבעיה היא שבמקום לתת למעסיק ולמועסק לקבוע מהם ימי החופש של האחרון, המדינה קובעת את זה, וקובעת את זה באופן לא אחיד, ומסיבות שאינן רלונטיות. מה הבעיה? א. "הכלל הבסיסי" בתחרות עסקית מופר. ב. מאחר שמספר היהודים גדול יותר,וכמות הכסף שבידי היהודים גדולה יותר, והיהודים לא עובדים בשבת ולכן פנויים להוציא את כספם, נוצר מצב של עדיפות למי שיכול לעבוד בשבת, או הפליה למי שאינו יכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכוונתו של אורי למספר ימי העבודה השבועיים, ולא למיקום יום המנוחה. בכל מקרה האבסורד שבטיעון ה''שוויון'' נשמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו היתה כוונתו של אורי, לא הייתה לו בעיה לשנות את החוק כך שיהיה דומה למדינות הנאורות. ''אף עובד לא יעבוד יותר משישה ימים בשבוע '' (כאשר יום החופש יקבע בהסכמה על ידי המעסיק והמועסק). מאחר שברור לכל שאורי לא יסכים לחוק שכזה (על זה הרי הדיון, זה לא עוד דיון בין בר ביצוע וחבורתו לשכל הישר, נכון), אני חושב שאתה טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועצם קיומם של "חוקי השבת" הללו עומד בסתירה גמורה לחוק-יסוד: "חופש העיסוק", ככה ש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, החוקים נחקקים ברשות המחוקקת (הכנסת) וניתנים לפרשנות יישומית בידי הרשות השופטת (בית המשפט). ומה בדיוק קבע על הסתירה המדומה הזאת שלך בית המשפט? ראו: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |