בתשובה לאסתי, 30/01/05 12:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
והיא תהיה עניינית ובהירה, ללא התנשאות וללא התלהמות, כמנהגו וכיאה למדען ותיק ורב-פעלים שלא נס לֵחו ולא תש כוחו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שעיון בקורות חייו של פרופ' אורנן באמת מעורר בי כבוד, גם לגילו וגם לפועליו השונים. כבוד, וגם ציפיה לרמת טיעונים גבוהה מצידו, כזו שתכלול התמודדות עם תשובות לטענותיו, ולא סתם חזרה חלולה על אותן טענות, גם לאחר שנסתרו (לפחות לכאורה, ועד שנשמע אחרת). ואני עדיין ממשיכה לקוות למשהו כזה. בוא נחכה ונראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאסתי 275792 מי שסבור ש"במסגרת התיקון לחוק האזרחות תש"ם-1980 סולק פגם זה", כלומר נסתיים השימוש ב"אזרחים מכוח שבות" לעומת "אזרחים מכוח ישיבה" אינו אלא טועה. התיקון מכוון לילדים שנולדו אחרי התיקון, ואינו מבטל את מה שהיה לפני התיקון. מה שנוסף הוא סעיף 4, כדלקמן: "אלה יהיו, מיום לידתם, אזרחים ישראליים מכוח לידה: (1) מי שנולד בישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים. (2) מי שנולד מחוץ לישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים" לפי התיקון הזה לא ברור אם יש הבדל בין האזרחים "מכוח לידה" על פי השאלה מהי סוג האזרחות של הוריהם, כי הסעיף הישן לא בוטל, כדלקמן: "אזרחות מכוח שבות נקנית … למי שנולד בישראל אחרי הקמת המדינה – מיום לידתו". אשאיר למשפטנים את הויכוח אם אלה שנולדו אחרי 1980 הם "אזרחים מכוח שבות" או "מכוח ישיבה" לפי סוג האזרחות שהחזיקו הוריהם... מכול מקום, גם היום אותם האזרחים שהיו לפני 1980 "אזרחים מכוח שבות" נותרו כאלה, ומי שהיה "אזרח מכוח לידה" לפני 1980 נותר גם הוא אזרח מכוח שבות/מכוח ישיבה לפי מעמד הוריו. האמירה "סולק פגם זה" היא כוללנית מדי. כמו גם אמירות שונות אחרות בספר אפולוגטי זה יש בה "החלקה": דברים מוצגים באור יותר אהוד מאשר הם במציאות. בהזדמנות זו אעיר כי בעמ' 216 של הספר ישנה או היתממות או שינוי משמעות מכוונת. הנה כך המחברים מתווכחים על המונח 'מדינה יהודית' והם שואלים "איך אפשר לדרוש מישראל לעמוד בנורמות הבינלאומיות, ובו-בזמן לפסול מונח שהקהילה הבינלאומית השתמשה בו בהחלטת החלוקה שהעניקה את ההכשר הבינלאומי להקמתה של מדינת ישראל?" האמת היא שהחלטת האו"ם כוונה לבני "שתי הקהילות" שחיו בפלשתינה-א"י בזמן המנדט הבריטי, שאיש לא הצליח להשכין שלום ביניהן. בא האו"ם והחליט – כמו במקרים אחרים של מלחמות פנים-ארציות, למשל בהודו – שיש לחלק את הארץ האחת בין שתי הקהילות הללו שחיו בארץ. כוונת המונח "מדינה יהודית" בהחלטת האו"ם מתגלה בעמוד הבא (217) של הספר עצמו: "ההצדקה להקמת המדינה היהודית (ומדינה ערבית לצדה) הייתה נעוצה בעצם קיומם של שני עמים בעלי זהויות לאומיות מובהקות ושאיפות לאומיות מנוגדות בפלסטינה המנדטורית." לא הייתה באו"ם שום כוונה שהארץ תיחשב ל"ארצם של היהודים" היושבים בארצות אחרות. ליהודים היו כוונות אחרות במונח "מדינה יהודית", ולפניו במונח "בית לאומי", אבל לא נכון לייחס כוונות אלה לאו"ם. אגב, המחברים מתעלמים מהשם הקודם של הארץ, שנקראה בעברית "פלשתינה-א"י", וכותבים "פלסטינה", שהוא תעתיק השם הערבי, יעני, אנחנו בארץ ערבית בתור קולוניזטורים, ומן הראוי שנקרא לה בשם ה"אמיתי". דוגמה אחרת של "החלקה": מעמדם של מוסדות התנועה הציונית נדון בהרחבה בספר (עמ' 221), ולדברי המחברים זהו "מעמד לגיטימי", שכן "הוא נועד לבטא את הקשר בין המדינה ולבין יהודי התפוצות - כשם שמדינות דמוקרטיות לא מעטות מקיימות קשר רשמי עם פזורותיהן" . אבל המחברים עצמם מציינים כי הקשר הוא לגיטימי רק ”בתנאי שהמדינה לא תעשה שימוש במוסדות אלה ליצירת אפליה בין אזרח לאזרח". זאת בדיוק השאלה. הויכוח המתעורר כעת (סוף סוף) ביחס לאדמות הקק"ל מעמיד את הלגיטימיות הזאת באור אחר מאשר הספר מעוניין להעמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא ברור לי מדבריך האם, ואיפה, יש בעיה /ממשית/ בחוק ההתאזרחות, עכשיו שנוסף לו סעיף 4. נניח שערבי ישראלי A נולד ב1952 ולכן נחשב לאזרח מכוח ישיבה, ובנו A1 נולד ב1980 ולכן הוא אזרח מכוח לידה. במה, אם בכלל, /מתבטא/ ההבדל בין סיבות קבלת האזרחות, לאחר שהאנשים כבר אזרחים? 2. לגבי טענתך ש"לא היתה באו"ם כוונה שהארץ תיחשב לארצם של יהודים היושבים בארצות אחרות"- זה נכון, והיא באמת איננה ארצם. היא ארצם של אזרחיה. והיא ארץ-הגירה פוטנציאלית ליהודי ארצות אחרות. רק אם וכאשר הם ייהגרו אליה היא תיחשב לארצם. קיומה של פזורה יהודית בכלל, ומצבה הקשה מאוד אחרי מלה"ע בפרט, עמדו במפורש לעיני אנשי האו"ם כשדנו והחליטו על חלוקת הארץ. ויש אינספור עדויות בכתב לכך. חוק השבות צריך להישאר, לדעתי. אבל אולי עכשיו, כשיהודים המגיעים לארץ אינם בד"כ פליטים נטולי אזרחות, כדאי אולי לשקול את הפיכת התאזרחותם כאן ממיידית ואוטומטית להליך שיימשך כמה שנים, ויהיה תלוי בישיבה ממשית בארץ, אי מעורבות בפשע, ואולי בתנאים נוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צאצאיו של אזרח ישראלי נעשים אזרחים לפי האזרחות של ההורים, זה לא רק לגבי "שבות" אלא גם לגבי "ישיבה". הנה סעיף 3א, שגם הוא חוקק ב- 1980: ב. מי שנולד אחרי הקמת המדינה ונתקיימו בו התנאים הבאים יהיה לאזרח ישראלי *מכוח ישיבה* בישראל מיום תיקון תש"ם: )1( הוא לא היה לאזרח ישראלי מכוח הוראה אחרת של חוק זה. )2( ביום תיקון תש"ם הוא היה תושב ישראל ורשום במרשם האוכלוסין. )3( הוא צאצא של אדם שנתקיימו בו התנאים שבפסקאות )1( עד )3( לסעיף קטן א (שם מפורט מיהו "אזרח מכוח ישיבה"). כשיש אזרחים משני סוגים תמיד יהיה הבדל ביניהם. אני מעלה בדעתי שכאשר אזרח "מכוח שבות" יוצא מן הארץ לתקופה ממושכת הוא אינו מפסיד את אזרחותו, אבל לא כן כשהאזרחות היא "מכוח ישיבה" . אם לא ישבת בארץ זמן ממושך - מה פתאום שתהיה לך אזרחות? האומנם היא צריכה להישמר? כמובן, אם האזרח מכוח שבות אפילו עזב את הארץ לצמיתות, אם יתחשק לו לבוא - הוא יבוא על פי חוק השבות ומייד יקבל שוב אזרחות לפי חוק השבות. זו דוגמה שעולה בדעתי על ההבדל בזכויות. כאמור, כשיש שני סוגים - יש גם שוני בזכויותיהם. אשר לחוק השבות, הבעתי לא אחת את דעתי שהחלק הרע הוא לא בחוק הזה אלא בשימוש שעושים בו בחוקים אחרים, למשל ב"חוק האזרחות" או בחוק הכניסה לישראל. אני מסכים אפוא בהחלט לדבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי על אף מקרה אחד שבו מישהו שהיה אזרח מכוח ישיבה, ויצא לחו"ל לתקופה ממושכת, איבד את אזרחותו. יש לערביי ישראל מספיק בעיות אמיתיות להתמודד עימן, ולא צריך להמציא בשבילם בעיות דמיוניות. אבל אני שמחה שלפחות על המשך קיומו של חוק השבות [עם התיקונים המתבקשים], אנחנו כן מסכימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי שלום, הערותיו של אורנן מעידות על כך שאינו מבין את הלוגיקה של חוק האזרחות. בכל מדינה בעולם דרך המלך להענקת אזרחות היא מכוח לידה (כאשר בנוסף מוגדרות דרכים להתאזרח במדינה, כלומר לקבל אזרחות לא מלידה אלא בשלב מאוחר יותר). לעניין קבלת אזרחות מלידה יש שני עקרונות חלופיים - עקרון המוצא / "הדם" (לידה להורה שהוא אזרחה של אותה מדינה) או עקרון המקום (לידה בשטחה הריבוני של אותה מדינה). חוק האזרחות הישראלי נוהג לפי עקרון המוצא (שמקובל במדינות נוספות). תיקון תש"ם נותן לכך ביטוי ברור יותר, אם כי עקרון המוצא היה מגולם בהוראות החוק גם לפני כן. אין ממש בספקות שמעלה אורנן לגבי השאלה האם לידה לאזרח ישראלי חלה גם על לידה לאזרח מכוח ישיבה או רק על לידה לאזרח מכוח שבות. אם החוק שותק בעניין זה משמע שאין רלוונטיות לכך, ובית המשפט לא יקרא לתוך הוראות החוק תנאי שאינו כלול בו כאשר המשמעות תהיה יצירת הפליה בין אזרחי המדינה). משמעותו העיקרית של תיקון תש"ם היא בהגבלת ההורשה של אזרחות ישראלית לדור אחד בלבד, כאשר מדובר במי שנולד מחוץ לישראל. כאשר מדובר במי שנולד לחוץ ישראל, הוא לא יוכל להוריש את האזרחות הלאה לילדו. מסקנה: כל ערבי שנולד בארץ או בחו"ל לאזרח ישראלי מקבל אזרחות ישראלית באופן אוטומטי בדיוק כמו יהודי שנולד בארץ או בחו"ל. השוני הוא לגבי מהגרים, שבאשר להם יש הבחנה בין יהודים ללא יהודים, מכוח המסלול המועדף לקבלת אזרחות מכוח שבות (מסלול התאזרחות אוטומטי). דרך אגב, ההתנגדות להענקה אוטומטית של אזרחות ישראלית לערבים שנולדו בארץ הגיעה בזמנו מן המגזר הערבי, מטעמים שונים, ולכן החוק הגדיר פרק זמן (גילאים 18 עד 21) שבו יכול אדם להודיע אם הוא מעוניין לקבל את האזרחות. החקיקה הישראלית אינה יוצרת "אזרחים סוג ב". הפרקטיקה אולי כן, בתחומים מסוימים, אך החקיקה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הלוגיקה" פשוטה למדי. האזרחות ליילוד בישראל מוקנית לפי האזרחות של ההורה, ומכיוון שבישראל יש שני סוגים של אזרחים (לפי חוק האזרחות), הרי גם הנולדים בישראל לאזרחים ישראלים מתחלקים לשני סוגים. עקרון המוצא "שמקובל במדינות נוספות" מאפשר לאדם ממוצא מסוים מחוץ למדינה לזכות בהקלות מסוימות כשהוא בא ומבקש להתאזרח, אבל אינני מכיר מדינה שיש בה מלכתחילה *שני סוגים* של אזרחים. אם מישהו מכיר, אולי יציין את שם המדינה. הענקת "אזרחות מכוח שבות" למי שנולד בארץ היא פטנט ישראלי מיוחד: אילו הייתה ישראל מכירה מלכתחילה באזרחות מכוח לידה (כפי שכל המדינות בעולם מכירות בנולדים בשטחן כאזרחים), היה נוצר הבדל בין עולה חדש ובין יליד הארץ. הראשון היה "אזרח מכוח שבות" והשני - "אזרח מכוח לידה". וכך היה חשש שתיפגם "אחדות העם היהודי": ילידי הארץ היו מתחילים לחשוב שהם... "ישראלים"! ואולי באמצעות התכונה המשותפת - היוולדות בארץ - הייתה נוצרת איזו שותפות ביניהם ובין ישראלים לא-יהודים שנולדו בארץ. המחוקק רצה למנוע כל אפשרות שבמשך השנים תיווצר אומה ישראלית שאינה זהה ל"העם היהודי", לכן בא המחוקק ואמר שאדם שנולד בישראל, שואלים מה היה מצבו אילולא נולד בארץ: האם היה מורשה להיכנס לפי חוק השבות? - אם כן, רואים אותו כאילו הוא יושב בארץ מכוח שבות ובשום אופן לא "מכוח לידה", ולכן גם הוא יהיה ל"אזרח מכוח שבות". לעומת זאת, אם התשובה היא שאילו נולד בחו"ל הוא לא היה זכאי להיכנס לפי חוק השבות - הוא יהיה ל"אזרח מכוח ישיבה". דרך אגב, בכך נהפכו גם ילידי הארץ (אם נחשבו ליהודים) ל"קולוניזטורים" ר"ל. וכדאי לציין שבשום מדינה (ככל הידוע לי) לא ייחשבו צאצאיהם של מהגרים לאזרחים מסוג אחר. לעומת זאת, ילידי הארץ שאינם נחשבים ל"אזרחים מכוח שבות" הם לעולם לא ייחשבו ל"קולוניזטורים", זו הארץ שלהם בתוקף "חוקי הדם" (או הדת). גם בחוק המקורי ניתן להבין את הדברים לפי "לוגיקה פשוטה" זו, אבל לא היה כתוב כך במפורש. התיקון של תש"ם לא שינה את המצב הקיים (כפי שמטעים יעקבסון ורובינשטיין את קוראיהם), אלא מצא לנכון לדייק: הוא קבע במפורש שסוג האזרחות של היילוד הוא אותו סוג האזרחות של ההורה. ולמעשה אין בישראל סתם "אזרחות מכוח לידה" (גם אם מילים אלה כתובות היום בחוק). מתן האזרחות מכוח שבות לילידי הארץ לא הייתה מכוונת נגד לא-יהודים. לזה הספיקה הקמת שני סוגי אזרחים. היא כוונה נגד ה"צברים": שלא יחשבו שהם שונים במשהו מן היהודים שמקרוב באו לארץ, אלה שהאזרחות המיידית שהם קיבלו הייתה "מכוח שבות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם לזה התכוונת, אבל בגרמניה, מתאזרחים מכוח הדם (כלומר צאצאי גרמנים) לא נדרשים לוותר על אזרחותם הנוכחית (אותה הם אוחזים בעת התאזרחותם) ולעומת זה מי שמתאזרח בגרמניה מטעם אחר (למשל, תושבות חוקית בגרמניה מכוח נישואין לאזרח גרמני) חייב לוותר על כל אזרחות אחרת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |