בתשובה לניצה, 28/01/05 4:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את עושה כאן סלט שלם, וכבר דובר עליו בפתיל: במשפט העברי, יש הבדל בין "פקודה בלתי חוקית" ל"פקודה בלתי חוקית בעליל" . "פקודה בלתי חוקית" היא בדיוק "להסיע את אשתו של המפקד לקניות" - פקודה שבה המפקד חורג מסמכויותיו. אותה חייב החייל (הממושמע) לבצע, ואחר-כך להתלונן. "פקודה בלתי חוקית בעליל" היא בדרך כלל כזו שביצועה הוא פשע מלחמה: רצח שבויים, למשל, או ירי בכוונה תחילה על אזרחים שאינם מסכנים את הכוח כלל. לפקודה זו, לפי נורמות צה"ל, מוצדק לסרב, ואם החייל סרב ובבית-המשפט הוכח אח"כ שהפקודה בלתי-חוקית בעליל, החייל לא ייענש (וזאת בניגוד לחייל שסירב לקחת את אשת המפקד לקניות). כל ה"סרבנות" שאנו מדברים עליה היא לפקודות בלתי חוקיות רגילות, או לפקודות שהן חוקיות אך הסרבן חושב שהן בלתי-מוסריות. במקרה כזה, הסרבן יסרב, ואז יישפט על-ידי המערכת, וייכלא (או לא ייכלא, לפי שיקולי המערכת). לגבי פקודה לפנות יישובים: יש מי שיראה אותה כחלק מסמכותו של הצבא, מאחר שמדובר בשטח הנמצא תחת ממשל צבאי, ולכן תפקידו של הצבא הוא, בין השאר, לשמור על הסדר באזור, וזה כולל בין השאר קיום של החלטות ממשלה. אבל השיקול הזה לא חייב להיות בהיר לכל אחד, ומי שמאמין שהצבא חורג מסמכותו יכול לעשות שני דברים: 1. לבצע את הפקודה, ואר-כך לעתור לבית המשפט על חריגת הצבא מסמכותו השלטונית. 2. לסרב לבצע את הפקודה, ולשבת בשל כך בכלא. (ואולי להגיע להסדר כלשהו עם המדינה אחר-כך). |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |