 |
אני מגיבה קצת (הרבה) באיחור על הנושא. ככה זה כשלא קוראים את האייל בקביעות.
לדעתי יש בלבול יסודי בין שילוב גוף/נפש בריפוי לבין מתן ייעוץ רוחני ודתי. אני חושבת שהבלבול הזה קיים הן בקרב העוסקים ב"רפואה אלטרנטיבית" והן בקרב הפונים לקבלת טיפולים אלטרנטיביים. שיטות אלטרנטיביות רבות אינן אלא גירסאות מסורסות של פילוסופיות דתיות/רוחניות/מיסטיות מכל מיני פינות ברחבי העולם. אני מסכימה עם עומר שאי אפשר לנתק את השיטות האלטרנטיביות הללו מן הפילוסופיה שלהן, אבל חושבת שאי-הניתוק הזה חייב להוביל להגדרה של אותן טכניקות כפעילות דתית ולא כרפואה.
הבעיה היא, וצר לי על הציניות, שמהענקת שירותי דת אי אפשר להרוויח כמו מטיפולים אלטרנטיביים - לפחות לא על גב ציבור שמגדיר את עצמו חילוני. אני רואה הרבה צביעות באמירות שהשיטות האלטרנטיביות משפיעות על האדם בצורה הוליסטית ועמוקה יותר מאשר הרפואה הקונבנציונלית. נו בטח. דתות בנויות להשפיע בצורה כזאת. המטפלים האלטרנטיבים לא רק מוכרים תרופות לא יעילות לאנשים, אלא גם משקרים להם לגבי המהות היסודית של השירות והמוצר - טיפול רפואי במקום הארה רוחנית.
יצא לי לאחרונה להיתקל בצביעות הזאת מכיוון קצת שונה. אני מבקרת קבוע במכון הכושר המקומי, שמציע גם מגוון חוגי התעמלות, ביניהם יוגה. מדי סוף שיעור יוגה מחלקת המדריכה דפים בהם היא מקוננת כי "היוגה היא דרך חיים... משמשת ככור היתוך רוחני, והעוסק בה מתחבר עמוק לדת בה הוא מאמין... חבל כי יש כאלה, שהפכו את היוגה להתעמלות רגילה". אני קוראת את המשפטים האלו ומגלגלת את העיניים. אם הגברת רוצה למכור לי דרך רוחנית ולא התעמלות, שלא תשבץ את מרכולתה בין קיקבוקסינג לבין אירובי-מדרגה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש