|
||||
|
||||
זה עידן ועידנים שלא קראתי תגובה המטיחה מילים כמו איוולת ודמגוגיה כלפי דברי הזולת אבל נוהגת ממש כך בטיעוניה. אומר בקצרה מספר דברים 1. טענות אירידנטיות מושמעות בהרבה מקומות וזמנים דווקא באיזורים וחבלי ארץ ששם המיעוט הלאומי (במדינה כולה) הוא רוב. אולי עכשיו ייפקחו עיניך ותבין למה מדברים אצלנו שנים על יהוד הגליל. 2.ההיסטוריה הקרובה של רצועת עזה משנה כקליפת השום כשיחסי האוכלוסיה הם 0.6 אחוז לעומת 99.4 אחוזים. 3. אתה מתעלם בתגובתך מהעובדה שיישובים יהודיים נמצאים לא רק בגוש קטיף אלא לאורכה של הרצועה. 4. אתה לא משיב לשאלה איך אחרי החלוקה לשתי מדינות ייקבע גבול ביניהן, ואיך יהיו אלה גבולות שאפשר לחיות בהם. 5. הפשרה בין ישראל והפלשתינאים, אם תושג בסופו של דבר, תבוא רק אם היהודים יוותרו על חלק ממה שנחשב בעיניהם כמולדתם ההיסטורית והפלשתינאים יוותרו על חלק גדול מאד ממה שנחשב בעיניהם כמולדתם. ההתעקשות שלא לוותר אפילו במקום שהוא דליל מאד בהתישבות יהודית, והנגיסה הגסה שלנו בקרקע ובמקורות המים באחד מחבלי הארץ הצפופים בעולם, היא מתכון לשינאת עולם. 5. ההשוואה שאתה עושה בין הקיבוצים שלנו לבין הפלשתינאים בעזה היא אחד הדברים המופרכים ביותר שקראתי. ראשית, כאן מדובר על חלוקת משאבים בין קבוצות שונות (צורות התיישבות שונות) באותה מדינה ואותו לאום. ואילו במקרה של רצועת עזה מדובר בהקצאה זועקת לשמים בין שני עמים, עם כל המיטען הלאומי שיש לכך. שנית, ההקצאה אצלנו עוררה אמנם מחלוקת חברתית חריפה, ובמקום שלקרקע שהקיבוצים מחזיקים בו יש ערך כלכלי גבוה, הם ייאלצו להתחלק בערך זה עם המדינה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |