 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. הסיכוי אולי קטן, אבל הוא גדול מספיק כדי שנפריד בין מושג הסדירות למושג הדטרמיניזם. הטיעון שלך הוא טיעון לוגי, ולכן אפשרויות שהן לוגיות גרידא מספיקות כדי להזיק לו. אתה נאלץ לבחור: אם הדיכוטומיה שאתה מציע היא דטרמיניסטי/אקראי, אתה צריך להוסיף למערכת ישות בלתי-פיזיקלית מכוונת. אם הדיכוטומיה שאתה מציע היא סדיר/בלתי-סדיר, אתה לא מצליח ללכוד את הרצון החופשי בין שתי קרני הדילמה (עוד על כך ב{2}). 2. את הטיעון שלך הבנתי היטב. לא פירשתי אותו כטיעון מנימוקים דטרמיניסטיים. אני חושב שאתה אולי לא הבנת את הטיעון שלי: לא טענתי שישנה בחירה חופשית, אלא רק שהטיעון שלך לא מוכיח שאין כזה דבר. מה שהצעתי זה לצמצם את הטיעון שלך לטענה "אני לא מבין מה זה בחירה חופשית", טענה שבפני עצמה היא לא כל כך חזקה. בטיעון המקורי היה רקע שנתן לטענה הזו את החוזק שלה, ואת הרקע הזה ניסיתי לשלול. החוזק של הטענה "אני לא מבין מה זה בחירה חופשית" בא מהטענה התומכת - "כל אירוע של לכאורה-בחירה אפשר לצמצם להתרחשות דטרמיניסטית או אקראית". אני ניסיתי להראות שאתה מבין את המושגים דטרמיניזם/אקראיות באופן שהוא לא-נהיר בדיוק כמו שמושג הבחירה החופשית לא-נהיר, ועל ידי כך להסיר את התמיכה מהטענה שלך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן, כן, זאת היתה הערת אגב. 2. גם לזה כבר הסכמתי: אני לא *מוכיח* חוסר קיום, אלא טוען שבהעדר כל הסבר על משמעות המושג "רצון חופשי" הוא חסר תוכן, חסר מהות, חסר חן וחסר תועלת, ןלפיכך יש להשליכו לאותו מקום אליו משליכים מושגים כאלה בד"כ: לפח האשפה. או לאייל. אינני מסכים שהמושגים "דטרמיניזם/אקראיות" סובלים מאותה בעיה. אפילו אם הניתוח שלך נכון, הנה אמרת די הרבה עליהם. נסה להתמודד עם אתגר דומה בקשר לרצון החופשי. לדעתי, הטענה שלי קצת יותר חזקה מ"אני לא מבין". אם הייתי כותב מאמר על כל מה שאיני מבין, הייתי עוקף את ויקיפדיה בזלזול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אינני מסכים שהמושגים "דטרמיניזם/אקראיות" סובלים מאותה בעיה. אפילו אם הניתוח שלך נכון, הנה אמרת די הרבה עליהם. נסה להתמודד עם אתגר דומה בקשר לרצון החופשי" זה נכון, אבל. גם לגבי מושג הרצון החופשי יש לנו הבנה אינטואיטיבית, הבנה שאותה ניסית למוסס בניתוח קצת יותר מעמיק. ניסיתי להראות שאם אתה לא מניח את קיומו של אלוהים (או של ישות אחרת שצופה או מכוונת) ההבנה האינטואיטיבית שלנו של הדיכוטומיה דטרמיניזם/אקראיות מתמוססת באופן מאוד דומה. כנראה שכולנו בעצם, באופן לא מודע, מאמינים באלוהים, ולכן הריקות של מושגי הדטרמיניזם/אקראיות פחות אינטואיטיבית עבורנו מהריקות של מושג הבחירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמילת המפתח היא "סיבתיות". היא זאת שהופכת את ה"סדירות" ל"דטרמיניזם" ואם אתה רוצה לטעון שאלוהים נמצא בעיקרון הזה, הרי שאתה צודק: אני, כנראה, מאמין באלוהים הזה1, יחד עם רבים וטובים. _______________ 1- מי שמתכוון לצטט את המשפט הזה אי פעם, יואיל בטובו לצטט את כולו ולא חלקים נבחרים ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שהפגנת האמונה הזו מפתיעה אותי. היא מסתדרת עם מה שכתבת בפסקה האחרונה של תגובה 276858 ? שים לב שהסיבתיות שאנחנו מדברים עליה איננה סתם סדירות. היא משהו שקיים מעבר לסדירות, ושהעולם הפיזיקלי היה יכול להתקיים בדיוק כפי שהוא גם בלעדיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי הקשר לתגובה 276858. על סיבתיות אנחנו יודעים להגיד דבר או שניים, וודאי שיש לה קשר למה שקורה בעולמנו (לפחות כפי שאנחנו תופסים אותו): היא זאת שהופכת את ה"סדירות" המופלאה ל"דטרמיניזם"; בזכותה אני משער שהשמש תזרח מחר בבוקר ולא מודאג שמא ההתאמה בין מה שאנחנו מכנים חוקי הטבע לבין המציאות תיעלם פתאום. "סדירות" מתמשכת בלי סיבתיות שמסבירה אותה היא נס בקנה מידה שאני לא יכול לחשוב על גדול ממנו, ודומני שהנחת יסוד של המדע היא שקיימת סיבתיות. אפשר, אולי, לטעון שהסיבתיות אינה אלא דרך תיאורית שלנו לבטא את הסדירות שבה אנחנו נתקלים. זה מוביל אותי למחוזות מעורפלים מדי לטעמי, אותם אזורי דמדומים בהם האפיסטמולוגיה והאונטולוגיה מהבהבות אלי באור אדום ואומרות: תשאיר את זה לאלה שמבינים על מה הם מדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה לתת דוגמא שאולי תבהיר קצת יותר טוב את כוונתי. נניח שאני מריץ שתי תוכנות על המחשב שלי. האחת מתחילה מפיזור כלשהו של חלקיקים בחלל ומניעה אותם בהתאם לחוק הגרביטציה של ניוטון, ולשלושת חוקי המכניקה שלו. התוכנה השניה מתחילה עם אותו פיזור של חלקיקים, אבל בכל "רגע" וירטואלי קובעת באופן אקראי לחלוטין את מיקומם החדש של החלקיקים. ונניח שבאורח פלא, בשתי התוכנות החלקיקים מתנהגים באותו אופן בדיוק. למרות שה"אנשים" שיווצרו בשני ה"יקומים" הללו יראו את אותו עולם (סדיר להפליא) בדיוק, עולם אחד הוא דטרמיניסטי והשני הוא אקראי. מה שאני טוען זה שכדי שנוכל בכלל להציג את הדיכוטומיה סיבתיות/אקראיות אנחנו צריכים לקחת בחשבון את התוכנה שמריצה את העולמות הללו, ואת המתכנתים והצופים. אם אנחנו מדברים רק על החלקיקים שמתרוצצים להם, בלי ישויות מטא-פיזיקליות נוספות, אנחנו יכולים לדבר רק על דיכוטומיה אחרת: סדירות/אי-סדירות. הטענה שלי היא שהדיכוטומיה סיבתיות/אקראיות, שאותה אנחנו מניחים כשאנחנו מתארים את העולם שלנו, מתבססת על קיום של ישות עלומה ובלתי-נהירה בדיוק כמו הסוכן החופשי, אלא שאליה אנחנו כבר רגילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הישויות המטא-פיזיקליות ההן נקראות ''חוקי הטבע'' אזי אני ממשיך לטעון שכן, אני מאמין שהם קיימים. אם אתה רוצה לטעון שהם עלומים כמו הסוכן החופשי, תצטרך לתת נימוקים משכנעים, שכן בניגוד לו, עליהם אנחנו כן יודעים להגיד הרבה דברים. לא על סיבת קיומם, כמובן, ולא על למה הם כאלה ולא אחרים (אם כי גם זה עוד יגיע, אולי), אבל תחת הערך ''סיבתיות'' בכל אנציקלופדיה ראויה לשמה תמצא לא מעט אמירות בעלות תוכן. תחת הערך ''סוכן חופשי'' תמצא רק את התאור שעליו ניסיתי להגיד שהוא ריק מתוכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש לחזור על ההבחנה בין סדירות לסיבתיות. אם "חוקי הטבע" פירושם התנהגות סדירה של הדברים בעולם, אז אנחנו אכן יודעים עליהם המון. אם "חוקי הטבע" פירושם עקרונות שעל פיהם כל רגע גורם את משנהו, אז אני חולק עליך: נראה לי שאנחנו לא יודעים עליהם כלום. בעולם אנחנו רואים רק את החוקים מהסוג הראשון, ולקיומם או אי-קיומם של חוקים מהסוג השני לא יכולה להיות כל השלכה נצפית. אמנם יש לנו תחושה חזקה שדברים נגרמים על ידי דברים שקדמו להם, אבל האם אנחנו יכולים להסביר מה משמעותה של הגרימה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כאשר אנו מלבישים את חוקי הטבע בלבוש של אותם סוכנים פלאיים שעליהם איננו יודעים דבר, וגם כאשר אנו גורסים שחלק מאותם סוכנים הם כאלה שאיננו יכולים לדעת עליהם כלום (אקראיים, דמוי אקראיים או משהו שהשפה לא מסוגלת לבטא כי ממילא איננו יכולים לתפוס), עולות מספר שאלות, האם אנחנו מאמינים שמדובר בסט סגור של אקסיומות? האם יש בין האקסיומות האלה אחת שאין לה אינטראקציות עם חברותיה והיא "חופשית"? גם אם יש אקסיומה חופשית כזו, או אינסוף אקסיומות כאלה, האם אחת מהן קרובה וסמוכה לעולמנו היום יומי ומהווה את רצוננו החופשי? נראה לי שלא נוכל לומר שאחת מהן מתגלמת במציאות שלנו עצמה שהרי איננו יכולים להפסיק לרצות למשל, אני רוצה שלא לרצות - האם איני רוצה? אבל השאלה הזו עשויה להיות סתם קלקול של השפה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |