 |
|
 |
||
|
||||
 |
דב, חלק מהתגובות למאמרך הן בנאליות (שלא לומר פאבלוביות). למצער, ישנם כאלו החושבים שעמדה כמו שלך לגבי לגיטימיות של החלטה מסויימת, לא יכולה להיות רציונלית וחייבת לנבוע אך ורק מרצונך להגיע לתוצאה סופית העדיפה עליך, או מאי-ההבנה שלך מהי הדמוקרטיה "האמיתית". אני חושב שטענות כאלו די מבישות. אני מסכים איתך לחלוטין בכך שהבטחות הבחירות לנציגי הציבור בכנסת ובממשלה מחייבות אותן עקרונית וערכית, ושאין להם מנדט בלתי מוגבל לפעול כרצונם 4 שנים. כמו כן, זה נראה לי די ברור שפינוי גוש קטיף הוא מהלך בלתי הפיך מחד ושנוי במחלוקת מאידך, ביחס להחלטות מדיניות אחרות שהתקבלו בישראל (זה נראה לי קצת התממות להתפס לזה שאין הגדרה מדוייקת למה זה בלתי הפיך). ואני מסכים שזו סיבה מצויינת להקפדה יתרה בהשגת מנדט מהעם למהלך זה (מבלי להכנס לשאלה האם יש צורך במשאל עם או בחירות). אין ספק שהליך קבלת ההחלטה היה מפוקפק בהיבט זה. אבל: 1. זה עוד לא הופך את ההחלטה ל"לא לגיטימית". לשם כך היה צריך בשבירת כלים הרבה יותר מהותית. 2. אני מסכים עם אריה מבויית בכל מה שכתב, בפרט בעניין קבלת החלטות מדיניות ובטחוניות במציאות משתנה, ובעניין הבטחות הבחירות של שרון. 3. והעיקר. אפילו וההחלטה התקבלה בהליך "לא לגיטימי", לא ברור לי כיצד זה מצדיק סרוב פקודה. סרוב פקודה הוא פעולה חמורה מאוד עם השלכות חמורות מאוד, ויש לנקוט בו רק במצבים סופר קיצוניים שבהם לחיצה על ההדק, פשוטו כמשמעו, היא פשע מוסרי 1, פשוטו כמשמעו. זה לא מספיק שהפקודה נובעת מהחלטה שלדעתך התקבלה בהליך "לא לגיטימי". הרי two wrongs dont make a right. לא כל שכן שאפילו אתה בהתחלה חשבת שאולי היא כן לגיטימית. מקרה גבולי שכזה פשוט אינו מצדיק זאת. 1 והכוונה היא לפשע מוסרי מיידי וברור מהזן של רצח, אני בטוח שאתה לא זה שתתפלפל על מה זה מוסרי ומה זה לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העניין שהצגתי, מעבר להצגתו הלוגית שאותה ניסיתי להעביר, הוא באמת חשוב מאד מאד מאד מאד בעיני הרבה יותר מהמון דברים אחרים. אתה חי בתוך קבוצה. אתה מקבל מחוסר ברירה שצריך לעשות מה שהרוב בקבוצה רוצה גם אם הוא סותר את דעתך. אבל יום אחד אתה קם ומתברר לך שכל המבנה שחשבת שקיים הוא בלוף אחד גדול. זה יוצר מין הרגשת ריקנות כאילו חבל בכלל שתגיד את דעתך. שום דבר לא יעזור. ממילא בסוף ייעשה משהו ללא קשר לרצונך ולרצון הרוב בקבוצה, וזה ממש מתסכל. זה נכון שלא ראיתי מיד כך את הדברים והגעתי אליהם באיטיות אבל לפעמים כך פועל מוח האדם, וזה לא הופך את העניין לקל יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ההתנהלות של רה"מ ומפלגתו במערכות הבחירות האחרונות הייתה עמומה בהחלט. תסביר לי את משמעות הביטויים "החלטות כואבות", "דיעותיי ידועות" ואם נחזור לרה"מ הקודם מטעם מפלגה זו (דבר שמעורר בי סלידה ותיעוב) "שלום בטוח" וכו'. נכון, יש השערות אופרציונליות על סמך שבבי מידע - "כפר דרום = תל אביב" אבל הדבר העיקרי שהקריאות לבוחר מצטיינות בו הוא לא נגיעה בנושאים אלא השמצה פראית של היריב הפוליטי. כשמערכת הבחירות עוסקת בהשחרה ולא בגופו של עניין, ברור שהזוכה קיבל לידיו צ'ק פתוח לעשות איתו בערך מה שהוא רוצה. הדבר היחיד שמגביל אותו היא מידת שליטתו במפלגתו - מה האנשים שאיתו מבינים בדיוק מהצהרותיו העמומות. אתה מתייחס כנראה בבחירתך לישות היסטורית שמחוייבת לאורך שנים לעניין מסוים. מזמן מחוייבותה לענין, הקוים המגדירים אותו נעו בצורה היסטרית והוא נראה עכשיו שונה לגמרי. אז היא עדכנה בכוונה שלא לעדכן, כך שיהיו אנשים שייראו מהרהורי ליבם משהו חדש שאין. ר"המ משיקולים פרגמטיים כנראה, החליט שעדיף לשמור משהו (י"וש) מאשר לאבד הכל (כנראה נראה לו שזה בלתי נמנע) או שפשוט מדובר בעוד הטעיה. אני כשמאלן (ונציגיי בכנסת) מעדיף ציפור אחת ביד משתי ציפורים על העץ (הן על העץ הזה כל כך הרבה זמן... וזה נושא אחר). אז בשם הפרקטיות החליט רה"מ ליצוק תוכן אמיתי בעמימות. היות ולא דרשת ממנו שיכריז ברורות במערכת הבחירות למה הוא מתכוון, הוא יכול לומר שהשתנה המצב והעדכונים ומתיחות הפנים הקוסמטיות שנעשו בהצהרות בעשור+ האחרון הם לא רק קוסמטיקה, הם הדבר האמיתי. יוצא שאין לך בסיס לערער על לגיטימצית השלטון כי קנית חתול בשק והסתבר שהוא נמר. (כל זה מבלי לערער על העניין שהתהליך הוא פשוט גועל נפש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוכח שבבחירות האחרונות לא הצבעת לאדם, אלא למפלגה. ומצע הליכוד בבחירות האחרונות (ועדיין - http://www.likud.org.il/da/shalom.asp) בפירוש נוגד את תכנית ההתנקנקות. ---- הבהרה: הכותב לא הצביע "מחל" בבחירות האחרונות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, הכתיבה בחרת בלוף גדול היא לשם הנוחות בלבד. אולי עדיף לכתוב באופן לא פרסונלי. אין לי מחלוקת עם מה שאמרת. כתבתי שיש אי בהירות גדולה בהצגת הדברים שמעקרת בעצם את יכולתנו לטעון טענות. הטענה היחידה שאנו יכולים לטעון היא נגד העמימות. לא חשבתי על עניין שיטת הבחירות אבל גם כאן נוצרה עמימות גדולה. מאז שעברנו לבחירה אישית וחזרנו חזרה כל הסממנים התערבבו. הבחירה האישית הייתה ריקה מתוכן, השאירה את ראש הממשלה במובהק לחסדי הכנסת המפלגתית ולא נתנה לו כלים להתמודד עם אי הסכמתה. החזרה לבחירה מפלגתית לא הצליחה עדיין להבריא את הריסוק שנוצר במערכת המפלגתית. הדגשת שיטת הבחירות לדעתי מסייעת להדגיש את הערפל בו אנו נמצאים. איננו יודעים על מה אנו מצביעים ועבור מי. כאשר אנו מרשים שיטה כל כך עמומה אין לנו זכות להתלונן על תוצאות קונקרטיות. עלינו לדרוש בהירות ולא עמימות ואז נוכל להצביע ולהתלונן. מצעי המפלגות גם אם הם בהירים כבר אינם מייצגים כלום. אני בספק אם יש רבים שקוראים אותם לפני הבחירות, אני בטוח שהרבה יותר אנשים הסתמכו על ההיסטוריה של מח''ל (בזמנים שהעמדות היו ידועות והוצגו בבהירות, כפי שהן נכתבו) ועל ''עמדותיו הידועות'' של רה''מ שהן מזמן עמומות ולא ברורות אם להסתמך על שלל הביטויים הנחשפים בפנינו באופן יומיומי בתקשורת. עובדה נוספת לעמימות הגדולה הזו היא התרעמותם של לא מעט אנשים על דבריו של דובי וייסגלס - שגורסים שההתנתקות מעזה היא ההתנתקות האחרונה. אפשר לטעון כמובן שאין אפשרות להציג עמדות בהירות כי אנו מצויים במו''מ עם גורם חיצוני ואין צורך לחשוף בפניו את הקלפים מראש. אם כך נובע שבחרת במו''מ שאתה יודע איפה הוא מתחיל, אתה יודע לאן אתה רוצה להגיע, אתה לא יודע איפה הוא ייגמר. והתנתקות היא אופציה אפשרית בתהליכי המו''מ האלה גם אם לא דמיינת אותה מראש. למו''מ הסכמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש קפיצה לוגית במסקנות שאליהן הגעת "שכל המבנה שחשבת שקיים הוא בלוף אחד גדול" וש"ממילא בסוף ייעשה משהו *ללא קשר* לרצונך ולרצון הרוב בקבוצה". אבל אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון. בא לך לפרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהסברתי. זה כתוב בתקציר שאותו כתבתי למאמר וגם יש חזרה על כך בהדגשה בגוף המאמר. במבנה הקיים, אם מישהו ישחד את כל חברי הכנסת בסתר, הם לכאורה יוכלו לסגור את המדינה בלי לשאול אותנו. אסור שיהיה דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאיבדתי אותך לגמרי. חשבתי שאנחנו מדברים על האופן התקין בו צריכות להתקבל החלטות בישראל, וספציפית על ההחלטה על ההתנתקות, מה לא תקין בה ומהן ההשלכות. למה אתה קורא "מבנה קיים"? מהו המבנה הקיים שמאפשר זאת ובאיזה מבנה זה לא אפשרי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במבנה הקיים (כלומר במצב הדברים הפורמלי שקיים היום במדינת ישראל) הכנסת יכולה לעשות כל דבר כולל סגירת המדינה. דבר כגון זה מותר לעשות רק אם הציבור רוצה בכך, כי אם הוא רוצה אז אין מה לעשות. זה בדיוק מה שהוא רוצה. אבל נציגיו, אם לא קבלו ממנו אישור מפורש לפני הבחירות אסור להם לעשות דבר כזה. אני חושב שחזרתי על הדברים האלה בנוסח כזה או אחר כמה פעמים, אבל זה כל מה שאני יכול לעשות כשנשאלת שוב ושוב אותה שאלה בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נראה שדווקא אתה לא הבנת אותי. עיקר התגובה שלי לא התייחס לזה בכלל. עדיף שנתחיל מחדש. בתחילת תגובה 276796, שבאה כמעין הקדמה, הסכמתי איתך לגבי זה ש: א. לנציגים בכנסת אסור לעשות כל מה שבא להם. ב. ספציפית, ההליך בו התקבלה ההחלטה על ההתנתקות לא היה תקין (לאור זה שהוא שנוי במחלוקת בלתי הפיך וכו'). עד כאן לגבי מה לכנסת מותר לעשות ומהי יכולה לעשות. אין שום צורך לחזור על עמדתך בנושאים אלו, אכן חזרת עליה מספר פעמים. בהמשך התגובה התייחסתי *לא לנושאים אלו אלה למסקנות שלך מהם*: שההחלטה לא לגיטימית, ושזה (אולי) מצדיק סירוב פקודה. הבאתי מספר סיבות לכך שהמסקנות הללו שגויות בעיניי, בסעיפים הממוספרים בתגובה 276796. אתה מוזמן להתייחס אליהן, אם מתחשק לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינה היא משהו גדול ומורכב, ולכן, כמו שכתבתי בתגובה אחרת, לפעמים מרוב עצים לא רואים את היער. לדעתי, מדינה דמוקרטית היא מעין התארגנות של קבוצת אנשים בעלי אינטרסים משותפים. לכן, כדי להסביר את דבריי, הבה נסתכל על קבוצת אנשים שחיים נניח בישוב קטן. הישוב בוחר נציגות והנציגות, *בסמכותה להפעיל אנשים מתוך הקבוצה כדי לממש את היעדים המשותפים שהוחלט עליהם בהחלטת רוב*, והיא רשאית להורות לאנשים לעשות עבודות מסוימות וכדומה. חלק מהאנשים תפקידו נקבע מראש כשמירה על הישוב, והנציגות יכולה רק לומר לו איך כמה והיכן לשמור. ונניח שלפני שנבחרת הנציגות יש שתי עמדות. האחת גורסת שצריך להרוס חצי מבתי הישוב כדי להפוך את השטח לאזור תעשיתי, וכל האנשים ירוכזו במחצית הבתים שנותרו, והשניה גורסת שלא יוקם אזור תעשיה בכלל והאנשים ימשיכו לעבוד מחוץ לישוב. נערכת הצבעה כללית וזוכה הגרסה השנייה, ונבחרת נציגות שהצהירה על כך שמדיניותה השארת הבתים. אחרי הבחירות האלה, מחליטה הנציגות מבלי לערוך הצבעה נוספת לקבל את הגישה השניה, ומתחילה לממש את הריסת הבתים. היא פונה לאנשים שזכותה להורות להם מה לעשות (אבל הם חלק מהמצביעים) להתחיל להרוס את הבתים, ויתרה מזאת היא רוצה להפעיל גם את "החיילים" (שאף הם היו בעלי זכות בחירה) בהריסת הבתים למרות שהיה ברור מראש שתפקידם הוא לשמור מגנבים ואנשים שבאים מבחוץ. מה פתאום ש"החיילים" יצייתו ? יש להם שתי סיבות לא לציית. קודם כל אין הם צריכים לפעול כדי לקדם את ההפך ממה שהוחלט בהצבעה כללית. ודבר שני, מראש הוחלט שהם יעסקו בשמירה מאויב חיצוני. מה פתאום שיתחילו לזרוק את חבריהם מהבתים ולהרוס את ביתם. זה בכלל לא תפקידם. (בדוגמה זו, אגב, הבאתי נימוק נוסף לסרוב, שלא התייחסתי אליו במאמר ובתגובותיי האחרות והוא התפקיד המוצהר של הצבא) אני חושב שרבים מאתנו שבויים במחשבתם בעניין ה "בעליל" וה "דגל השחור" שרק הם מאפשרים סרוב. איני יודע אם הדוגמה שלי מכילה את המושגים האלה, אבל לא חייבים כל הזמן לחשוב רק על "בעליל" וחבריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא רואה איך הדוגמה הזאת מסבירה את דבריך או מהווה מענה לטענות שלי. בכל מקרה, אם אני מבין נכון לדעתך מה שמחייב את הצבא זה דעת העם כפי שהוחלטה בהצבעה האחרונה. זוהי טענה חדשנית ביחס לדעות המקובלות לגבי מקור הסמכות של הצבא ולגבי זכות הסרוב, ולכן לדעתי ראוי שתסביר מה הטעמים שלך לדעה זו. אני בכל אופן אפרוש כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהתרגל לראות במושג מדינה רק ערימה של חוקים ותקנות והגדרות שצריך ללכת לאורן ולא מבין שכל זה רק אמצעים שבאים לשרת משהו מהותי ובסיסי יותר, או במילים אחרות, מרוב עצים אינו רואה את היער, יקשה עליו להבין את הדוגמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשפט האחרון: ה"בעליל" וה"דגל השחור" אינם "מאפשרים סרוב", הם מחייבים אותו. פקודה בלתי חוקית בעליל היא פשוט המקרה היחיד שבו חייל חייב לסרב, ואם סרב, אין להעניש אותו (להפך - אם ביצע יש להעניש אותו). לעניין זה אין כל נגיעה לשאלת הסרבנות, משום שסרבנות באופן כללי היא החלטה אישית של המסרב, ובאה עם תו מחיר מסוים - שהות בכלא, למשל. אם מישהו מתנגד נחרצות לתוכנית ההתנתקות, מן הסתם לא תהיה לו בעיה לשבת בכלא כחלק מהמאבק שלו נגדה. אם הסרבנים רוצים סרבנות דה-לוקס - גם לסרב וגם להיות חופשיים, מצפה להם הפתעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חנוק בתוך אותה ערמת חוקים ותקנות שעליהם דברתי ולא מסוגל להרים ראשך ולהבחין בתכלית ובסיבה לקיומם. בעיני שיתוף פעולה עם מדיניות הפוכה במאה ושמונים מעלות לזו שהוצגה לבוחרים ערב הבחירות היא עשרה דגלים שחורים ומאה בעלילים. הדבר הזה פשוט שומט את הקרקע מכל הבסיס של הקיום המשותף שלנו כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, נמסר לי שהשופט לשעבר שטרוזמן קרא היום בראיון ברדיו לסרוב פקודה. אולי גם הוא חושב שמה שעושה הממשלה בתמיכת הכנסת זה מספיק בעליל. והוא היה פעם שופט. הוא מבין בתוקים ותקנות . . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה http://www.a7.org/news.php?id=92399 או זה http://www.a7.org/news.php?id=101549 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי, אז תוכל אולי אתה לספר לי - האם לדעתו של שטרוזמן אלו שיסרבו פקודה צריכים גם להשפט בהתאם לחוקי צה"ל ולהכנס לכלא, או שלדעתו סירוב פקודה שכזה מצדיק שחרור מהכלא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הסתכלתי בלינק שסיפק כאן אלמוני. "ההוראה שלכם היא אולי חוקית אבל במישור המוסרי נורמטיווי היא לא מקובלת", אמר שטרוזמן. זה בדיוק מה שאני אמרתי: מי שמתנגד להחלטה יכול לסרב פקודה, אך הוא צריך להיות מודע לכך שבסירובו הזה הוא עשוי להביא לכך שיכנס לכלא לאי-אלו תקופות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום, אחרי שקראתי את כל הדיון הארוך הזה, זה היכה בי - הכנסת בכלל לא יכולה לקבל החלטה על סגירת המדינה. החלטה על סגירת המדינה סותרת בבירור את מגילת העצמאות, המהווה בישראל תחליף חוקה לטווח קצר (עד ימות המשיח) -''מדינה יהודית ודמוקרטית'' מתחיל ב''מדינה'', ולכן ניסיון להעביר חוק שמבטל את המדינה לא יוכל לעבור מבחן בג''ץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קראתי את מגילת העצמאות מספר פעמים ומעולם לא ראיתי שם משהו שתומך בדבריך. ובכלל, ''לא לבטל את המדינה בשום תנאי'' הוא משהו שלא חכם לכתוב בשום מקום כי איש אינו יודע מה צופן בחובו העתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אני יכול לבטל את המדינה שלך, עדין... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכנסת מחליטה על סגירת המדינה לא קיימת עוד מדינה ולכן הכנסת מאבדת את הסמכות שלה ואוסף האנשים המקרי שחי בארץ יכול בקלות למנות לעצמו גוף מחוקק על גבי התשתיות הקיימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגילת העצמאות אינה מהווה בישראל תחליף חוקה. למגילת העצמאות אין כל משמעות חוקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם החלטת כנסת על סגירת המדינה תעמוד במבחן בג''ץ. מכיוון שבשורה האחרונה, גם התוכנית שלך מתבססת על החלטות של בית המשפט, אינני מבין מה ההבדל בין המצב עכשיו (אפשר לפנות לבג''ץ נגד תוכנית ההתנתקות, לא בטוח שבג''ץ יפסוק נגדה) לבין המצב שאתה מציע (תחוייב פניה לבית המשפט להפיכות (ו' שרוקה), לא בטוח שהוא יחליט שזה בלתי-הפיך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם החלטתי לא להתייחס לטענה המשונה הזאת אבל כיוון שאתה חוזר עליה שוב ושוב, לבסוף נשברתי. אני חושב שרק מעט תמהונים יחשבו שאפשרי שאחרי שתכנית ההתנתקות תתממש תוכל להיבחר כנסת אחרת שתחליט שמדינת ישראת צריכה לכבוש את רצועת עזה מחדש כדי לבנות מחדש את יישובי גוש קטיף. זה נכון שבאייל אחוז התימהונים שמתעקשים שמדובר בתרחיש סביר גבוה מהממוצע אבל הם באמת ספורים. מדובר בתכנית כמו הויתור על הגדה המזרחית או החזרת סיני בהסכמי קמפ דויד. היא בפרוש בלתי הפיכה. עם כל הביקורת שיש לי על שופטי בית המשפט העליון אני חושב שגם הרכבים כמו אלה שקיימים, בעניין הפשוט הזה בודאי שלא היו חורגים מהדעה המובנת מאליה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה תכנית סגירת המדינה לא תעמוד במבחן בג"ץ ? הרי מובן מאליו שהציבור עצמו זכותו לסגור את המדינה וגם לסגור את בג"ץ בעצמו וכל דבר, כי הכל הוא מעין רכוש שלו. ואם נכונה הטענה שבמשך ארבע שנות קדנציה הכנסת מייצגת את הציבור ויכולה לעשות כל מה שהוא עושה, מותר לה לעשות כל דבר ב"רכוש" הזה שנקרא מדינה. לכן אם החלטה כזאת לא תעבור את מבחן בג"ץ פרוש הדבר יהיה שהשופטים יקבלו את מה שאני טוען במאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם יקבלו את הטענה שאין לכנסת סמכות לבטל את המדינה, אבל הם לא יקבלו את ההקבלה המוזרה שלך. ישנם דברים שהם בסמכותה של הכנסת. אחד מהם הוא, תסכים איתי, לפנות ישובים. אני יודע שאתה מסכים איתי, כי התלונה שלך אינה נגד ההחלטה עצמה, אלא נגד אופן קבלתה. אחד מהדברים שאינם בסמכותה של הכנסת, לעומת זאת, הוא "סגירת המדינה" (אם נדמיין לנו שיש דבר כזה). זה לא משנה אם הסעיף היחיד במצע המפלגה שתבחר ברוב של 75% מהציבור יהיה "צריך לסגור את המדינה ולתת את המפתחות לאבו מאזן" - זה עדיין לא יהיה חוקי, כי זה לא בסמכות הכנסת. דברים נטולי משמעות הם באופן כללי לא בסמכות הכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע מניין הקביעה שסגירת המדינה אינה חוקית או שאינה בסמכות הכנסת. תאר לך שתיווצר סיטואציה שבה צפוייה כאן שואה, למשל מדינה שכנה תפתח נשק גרעיני ותכריז שבכוונתה להשתמש בו כדי לחסל את ''הישות הציונית''. בנסיבות אלה יכול להתעורר ויכוח גדול ואמיתי אם אין מקום לחסל הכל ולברוח או לקחת את סיכון ולהישאר. תאר לך שזה הנושא המרכזי שעומד בפני הבוחר והוא בוחר באופן ברור באחת משתי הדרכים. ובמקרה זה אי אפשר בכלל לדעת בודאות מי צודק, אבל אפשר לדעת שכל החלטה היא חשובה וגורלית. אחרי הבחירות מבלי שבשטח משתנה משהו מהותי, בגלל סיבות בלתי ברורות ובלתי מוסברות, וגם קצת בגלל כל מיני שיקולים אישיים של חברי הכנסת הם הופכים את דעתם לצד השני. מה שכאן לא בסדר זה רק שאין הם משקפים נאמנה את רצון בוחריהם. אין כאן שום שאלה אחרת של חוקיות או סמכות. כי אם הבוחרים שולחים את נציגיהם בבחירות כדי לסגור את המדינה בגלל הסכנה הגדולה, גם אז החלטת כנסת ללא שקורים דברים שמצדיקים זאת בפרוש בשטח לשנות את החלטת הבוחר ולקחת את הסיכון ולהישאיר את המדינה אף היא לא חוקית. כי אי החוקיות בדוגמאות האלה היא אך ורק אי קיום רצונו של הבוחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה לעקוב אחרי הטיעונים שלך, למען האמת. אם המדינה מחליטה לחסל את עצמה לדעת, מה אכפת לי ממנה? היא כבר לא קיימת, וההחלטות שלה אינן נוגעות אלי. אני טוען דבר אחד פשוט: זה לא משנה אם ההחלטה היא חוקית או לא, אם הכנסת לגיטימית או לא. לכנסת מותר להחליט מה שבא לה (במסגרת חוקי היסוד ומבחן בג"ץ), ולך, כאזרח, מותר להתנגד לכל מהלך של הכנסת, מתוך ידיעה שהתנגדות אלימה עשויה בהחלט להביא לכליאתך. זו הדילמה שעומדת בפניך ואידך זיל גמור. אם מחר הכנסת תחליט לדחות את הבחירות לטווח זמן בלתי מוגדר, ולחייב כל אזרח להתייצב פעמיים ביום בתחנות המשטרה כדי להוכיח שהוא לא עוסק בפעילות חבלנית, אני, אישית, אצטרף למחתרת שתפעל להפלת המשטר הרודני הזה, ומובן שאני לא אשתף פעולה עם דרישותיו. אם המתנחלים מרגישים כך לגבי הממשלה הנוכחית - כן, בבקשה, שיפעלו נגדה בכל הכוח. אבל מכיוון שרוב הציבור דווקא תומך בממשלה הנוכחית, מרבית הסיכויים הם שהם יכשלו, ויאכלסו את בתי הכלא של ישראל בשנים הקרובות. זה הכל. *אפשר* לסרב. לא "מותר" לא "אסור". אפשר. זה כל מה שאפשר להגיד על רעיון הסרבנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי לראות איך דבריך האחרונים מתייחסים במשהו לתגובתי האחרונה, אבל נראה לי שמיצינו פחות או יותר את כל מה שיש לנו לומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם זוהי הבעיה, אז בוא נגיד, שתומכים במעבר לדמוקרטיה ישירה, במקום הדמוקרטיה הייצוגית, הריבון לא תהיה עוד הכנסת, אלא העם עצמו - אישית אני בעד, אבל דע, שבקרב הציבור בכללותו, ידוע לכל שיש רוב מוצק בעד ההתנתקות... הבעיה היא, כמובן, שהימניים הקיצוניים, בדרישתם משאל-עם, מתכוונים למשאל של עם מאד מסויים, לא של כל אזרחי המדינה. קל להבין, שתוכניתם היא, שבמשאל כזה יורשה להצביע אך ורק מי, שינשקו את המזוזה בכניסה לחדר הקלפי, יניחו תפילין וימלמלו איזו תפילה חרדית. כי זוהי הדרך היחידה, בה מתנגדי ההתנתקות יזכו לרוב... ולכן הרב דניאל שילה כבר אמר, שאפילו במקרה של הכרעת משאל-עם בעד ההתנתקות, עדיין ההחלטה הזאת לא תהיה לגיטימית - ככה שמאד לא ברור, מה הטעם בכל המהלך, אם עדיין כל מתנגדי ההתנתקות יוסיפו לצרוח, בדבר ''אי-הלגיטימיות'' ו''הרמת אגרופים כלפי שמיא'' וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |